[1] ומבואר בגמ', שאין מזה ראיה לדינו של רב יהודה אמר שבדרך אסור לאשה להתייחד עם ב' אנשים, ומשום שיש לחוש שמא אחד מהם יצטרך לנקביו ונמצא השני מתייחד עם הערוה, די"ל דמה שצריך כאן ב' אנשים כדי שיהיו עליה עדים. וגם מבואר בגמ', שאין ראיה לדינו השני של רב שאמר דמה שמותר לאשה להתייחד עם ב' אנשים הוא דוקא באנשים כשרים אבל בפרוצים אפי' עם עשרה לא. דיש לדחות דהטעם שצריך תלמידי חכמים הוא משום שהם יודעים להתרות בו ולומר לו שאם יבוא עליה בדרך לא יהיו המים בודקים אותה.

[2] דכיון שהוא רק ספק איסור לאו קל בעיניו ולא מפחד כל כך, ולכן יש לחוש שמא יבוא עליה, ואין לנו להתיר לו להתייחד עמה. ועוד דבנדה סופה להיות מותרת לו - ואין יצרו תוקפו, משא"כ בסוטה שאין סופה להיות מותרת לו - ויצרו תוקפו. ואף שכבר בא עליה קודם לכן, מ"מ מים גנובים ימתקו. (תוד"ה ואומר).

[3] דמה נדה שהוא איסור כרת החמור - בכל אופן בעלה נאמן להתייחד עמה, סוטה שהוא רק איסור לאו הקל, לא כ"ש שנאמין את הבעל להתייחד עמה.

[4] מבואר בגמ', שתחילה אמר להם ר' יהודה את הק"ו הנ"ל, אכן חכמים פרכו לו את הק"ו כנ"ל (דאדרבא היא הנותנת וכו'. וגם פרכו לו דשאני נדה דיש היתר לאיסורה. וכתבו התוס' בד"ה אמר שהיא הפירכא העיקרית שמחמתה חזר בו), ולכן אמר להם שלומדים זאת מפשטות הפסוק שכתוב (במדבר ה:טו) "והביא האיש את אשתו", משמע שהאיש לבדו מביא את אשתו.