[1] פי', קמח מנופה בי"ג נפה.

[2] נמצא שבמנחת סוטה היא גרועה מכל המנחות, דיש ג' מעלות במנחות: א) מן החטים, ב) סולת ג) טעונה שמן ולבונה. ובמנחת חוטא ובמנחת העומר יש רק ב' מעלות, ואילו במנחת סוטה אין אפי' א' מהמעלות.

[3] ובמצורע כתיב (ויקרא יד:ה) "ושחט את הציפור האחת אל כלי חרש על מים חים", ודרשינן מה מים חיים שלא נעשתה בהן מלאכה אף כלי שלא נעשה בו מלאכה - והיינו דבעינן כלי חרס חדש. ובאמת ס"ל לר' ישמעאל שילפינן ממצורע שבעינן גם בסוטה שיהיה מים חיים, דהרי ס"ל דמי כיור הם מים חיים ממעיין, ולא משאר מימות. והרי לסוטה לוקחים מים מן הכיור - והיינו לר' ישמעאל הם מים חיים. אלא שדחתה הגמ', דאכתי יש לפרוך מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת, ולכן צריך גם שיהיה כלי חדש ומים חיים, אבל בסוטה שאין צריך עץ ארץ ואזוב ושני תולעת, מנלן שצריך שיהיה כלי חדש דוקא. ולכן דחתה הגמ' את המקור הזה.

[4] ופירש"י מדלא כתיב "ולקח כלי חרש ונתן בו מים" וכתוב "ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש" - משמע שמדבר על כלי חרס שכבר הוזכר במקום אחר, דהיינו שהוזכר גבי מצורע.

[5] פי', מרוב שמשתמש בכלי על האש פני הכלי משחירים, ומפרש רבא דמה שלא הצריך התנא דמתניתין כלי חדש, מ"מ צריך שיהיה כעין חדש שלא הושחרו פניו מרוב שימוש על האש.

[6] כן דייק רש"י (בד"ה לא שנו) דרבנן דמתניתין שלא הזכירו שצריך כלי חרס חדש ס"ל דאין צריך כלי חדש. (ולפ"ז יש למחוק הגירסא במשניות שגורסת בדברי רבנן כלי חרס חדש.

[7] פי', רבנן פליגי על ר' ישמעאל וס"ל דלא בעינן בסוטה מים חיים, דהם סוברים שמי כיור הם מים הבאים משאר מימות ולא דוקא ממימי מעיינות, וכיון שכן ה"ה שלא בעינן שיהיה כלי חדש. אולם עכ"פ צריך שלא ישתנה מראה הכלי בשחרוריות, דהא גבי מים מצינו שאם נשתנו מראיהם פסול.

[8] פי', אם יש עפר תיחוח בקרקע המשכן לוקח ממנו, אבל לא יחפור שם בקרדומות כדי להוציא עפר שם.

[9] אלא צריך לתת את העפר ולהניחו בקרקע המשכן שעה אחת ומשם יתן אל המים.