[1] ובין שהיא פנויה ובין שהיא נשואה לכהן לוי או ישראל, או שהיא גרושה ואלמנה מהם. וזה חוץ מהדבר הראשון שמנינו שאם נשואה לכהן אין מנחתה נאכלת, וכדבסמוך.

[2] וזה דוקא אם אינה נשואה לכהן, אכן אם היא נשואה לכהן כיון שיש כאן חלק הבעל, לכן הדין שהמנחה נשרפת, וכדלהלן בגמ'. וכתבו התוס' (בד"ה כל), דהחלק של הבעל בכל המנחות הוא מדין מה שקנתה אשה קנתה בעלה. אכן הביאו שמהירושלמי משמע שזה דין רק במנחת סוטה - שיש לבעלה חלק בה ולכן באשת כהן מנחתה נשרפת, אבל בשאר מנחות לא.

[3] כגון שנשא גרושה וזונה האסורות לו, אין הם מחללות אותו מקדושתו.

[4] ואסורה לאכול בתרומה. וכן אסורה להינשא לכהן, ואיסור להינשא לכהן הוא גם בבת ישראל שנבעלה ביאה לאחד מהפסולים.

[5] ובתוס' (בעמוד ב' בד"ה מה) הביאו מהתוספתא עוד הרבה חילוקים שלא נזכרו במשנתנו.

[6] כגון שאביו ג"כ נדר נזירות ולא הספיק להביא את קרבנותיו עד שמת, יכול בנו שהוא ג"כ נזיר בגמר נזירותו לעשות את תגלחת והבאת קרבנותיו מקרבנות אביו.

[7] פי', כגון שגידף את ה', שהדין הוא שאחר שהוא נסקל צריך לתלות אותו. ודוקא האיש נתלה, אבל האשה אפי' שגידפה אינה נתלית.

[8] פי', כתיב (ויקרא ב:יא-יב) כ"ָּל הַמִּנְחָה וגו' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה' וגו'. וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ", ודרשינן "לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ" שכל ש"ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו", כלומר אם כבר הקרבת ממנו מה שצריך להקריב כמו הקומץ במנחה, אין אתה יכול להקטיר את השיריים. אכן דורש ר' אליעזר דכמו שגבי שאור ודבש אמרינן שכל האיסור הוא רק להקטירו "לְרֵיחַ נִיחֹחַ", כך האיסור ד"בל תקטירו" הוא רק באופן שאתה מקטיר לריח ניחח, אבל אם אתה מעלהו על הספק, דאם הוא אברי עולה יעלה עולה, ואם הוא אברי חטאת - שהם שיריים - יעלה לשם עצים, בכה"ג מותר.

[9] כגון שהביא על שמיעת קול - דהיינו שבועת העדות לשקר, או שבועת ביטוי שפתים, או טומאת מקדש וקדשיו, שהם בקרבן עולה ויורד, דהיינו שעשיר מביא בהמה ועני מביא עוף ובדלי דלות מביא מנחה - והיא מנחת חובה.

[10] ולית ליה לר' שמעון דרשת "כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו", וסובר שקומץ כמו במנחת ישראל ומקטיר את הקומץ, ושוב מקטיר את השירים.