[1] והקשתה הגמ' שיהיה מום פוסל בעגלה מקל וחומר, ומה פרה שאין השנים פוסלות בה (דיכול להביא בת אפי' בת שלש ויותר) ובכל אופן מום פוסל בפרה אדומה, עגלה ששנים פוסלות בה (לר' אליעזר בת שנה ולחכמים בת שנתים - ולא יותר) אינו דין שיהא מום פוסל בעגלה. ותירצה הגמ', דשאני התם דאמר קרא גבי פרה אדומה (במדבר יט:ב) "אשר אין בה מום" בה דהיינו בפרה מום פוסל ואין מום פוסל בעגלה.

[2] ולומדים זאת בגז"ש "עול" "עול" מעגלה, כמו שבעגלה ערופה פוסלים גם בה. אכן יש תנאים שחולקים ולומדים זאת מקרא הנאמר בפרה "אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ" - מכל מקום, ויש נפ"מ בזה וכדלהלן.

[3] ואפי' עשה בהם עבודת איסור, דהיינו שעבד בהם בשבת או בכלאים - דהיינו שור וחמור יחדיו. ואפי' אחר שהקדישם עשה כן, כל זה לא פוסל בהם. (ורק אם נעשה בהם עבירה של ביאת איסור, או ע"ז פוסל).

[4] כי כך מורה לשון הפסוק הנאמר גבי עגלה ערופה (דברים כא:ג) "עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל" - מבואר שבעינן כדי לפסול שתמשוך דוקא. ואילו בפרה אדומה נאמר (במדבר יט:ב) "אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" משמע שעליה בעלמא אוסרת. אלא שקשה על זה, דאיך יתכן שיהיה דין פרה אדומה יותר חמור מעגלה ערופה, הרי איתא בברייתא שכל הלימוד שפרה אדומה נאסרת בשאר עבודות הוא רק ע"י גז"ש ד"עול" "עול" מעגלה. ותירצה הגמ', שרב סובר כתנא אחר שלומד את הדין שפרה אדומה אסורה בשאר עבודות מהפסוק הנאמר בה בעצמה דהא כתיב בה "אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ" - ומשמע מכל מקום (ע' ברש"י ביאור הדרשא), דהיינו כל עבודה שלא תהיה פוסלת בה. ומה שכתוב "עֹל" - ללמד שעול פוסל בפרה בין בשעת עבודה לצורך העבודה ובין שהונח בסתם שלא לצורך עבודה, כגון שהיה עליו איזה משא והניחו עליה.

[5] דכיון שכל לימוד פרה לאסור שאר עבודות אליבא דהאי תנא הוא רק ע"י גז"ש ד"עול" "עול" מעגלה, לכך אמרינן "ממקום שבאת" דהיינו כמו שעגלה רק אחר שתמשוך נפסלת כך בפרה.

[6] מבאר רבא דמכאן ולהבא כולי עלמא לא חולקים שאסור לעבוד שם, כי כתוב (דברים כא:ד) "וְלֹא יִזָּרֵעַ" - דמשמע דין על העתיד שאסור לזרוע אותו.

[7] וביאור מחלוקתם דר' יונתן דורש את לשון הפסוק (שם) "אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ" דמי כתיב "אשר לא נעבד" שתדרוש בלשון עבר לאסור עבודה לעבר, הלא כתוב "לֹא יֵעָבֵד" - ומשמע רק לשון עתיד. ור' יאשיה עונה שתיבת "אֲשֶׁר" משמע שבא לדבר על העבר, ומספר בתיבה זו מה המציאות של המקום הזה ואומר שהיה שם מציאות של "לֹא יֵעָבֵד בּוֹ". (ור' יונתן עונה ד"אֲשֶׁר" בא לרבות לאסור גם שאר עבודות בגופה של קרקע באותו מקום שאסורות.