[1] כן הוכיחה הגמ' ב"תסתיים" - דרב אסי הוא זה שאמר את הטעם משום שאין בו דין ממון.

[2] דאף שאינו ממונו, מ"מ יש בו היתר אכילה וסגי בזה.

[3] אכן בדיעבד לכו"ע יצא, דהא יש בתרומה היתר אכילה וגם דין ממון.

[4] דכיון שהדרך לתת את הלולב במים כדי לשומרו, וכשבא לקיים את מצות לולב הרי הוא מצמיד את הלולב לאתרוג ומרטיבו במים - ומעתה הוא מוכשר לקבל טומאה אם יגע בו שרץ, ואסור לגרום טומאה לתרומה, דרחמנא אמר "משמרת תרומתי" - עשה לה שימור. והמ"ד דס"ל משום שמפסידה, חולק ואומר שמותר לגרום לה הכשר - דהא אינו מטמאה.

[5] דכיון שאין הקליפה בכלל התרומה, לא איכפת לי מה שתפסד במשמוש היד.

[6] ר"ת מפרש דשניהם בפיטם בראש האתרוג, אלא שאם ניטל כל כך עד שנראית גומא תוך האתרוג - זה הוא ניטל פטמתו ופסול, ואם ניטל רק החלק הקשה כעץ הבולט לבחוץ - זה הוא ניטל עוקצו וכשר.