[1] וחידש רב הונא, דלשיטתו אפי' טעה בדבר מצוה ולא קיים מצוה, כגון שרצה לאכול חטאת העוף ועלתה בידו עולת העוף ג"כ פטור. ודוקא אם כבר נתקיימה המצוה - שאין עוד מצוה מוטלת לפניו אז חייב.

[2] כלומר, מזמן שכבר יודע לישא כפיו, ואף שאינו נושא כפיו כשהוא לבדו, וכן אינו נושא כפיו בקביעות בשעה שמרבים ברחמים כביוה"כ ותעניות ומעמדות, אלא רק מצטרף עם הגדולים.

[3] דרק אם חלה שבת ביום הראשון אז דוחה מצות לולב את השבת, אבל אם חלה בשאר ימי החג יש לגזור שמא ילך אצל בקי ויוציאנו ד' אמות ברה"ר, וגזרו דוקא בשאר ימי החג הקלים יותר דהרי אין להם חיוב מה"ת בגבולין.

[4] ובזמנים שלא יכול להקריב, (וכמו שציירו התוס' בד"ה לולב, בליל שמיני אם חל במוצאי שבת שלא היה בו בשר שלמים), משמחו בכסות נקיה וביין ישן.

[5] ולאפוקי מדעת ר' יהודה (לקמן דף מח:) דס"ל ד"בלוג היה מנסך כל שמונה".

[6] כיון שאין החליל דוחה לא שבת ולא יו"ט, אם חלה שבת באמצע החג נמצא שג' ימים לא יכולים לחלל בחליל, והם ב' ימי החג והשבת.