[1] רחיצה בחמין אסורה באבל ואפי' לבת בוגרת אסור לה לרחוץ עצמה בימי אבל אביה. ובתענית בין בתשעה באב ובין בתענית ציבור.

[2] כתבו התוס' (בד"ה כל), דעכשיו שאין תענית ציבור בבל אלא תשעה באב, מותרין אפי' בחמין אפילו בי"ז בתמוז וצום גדליה, וכן פסק ראבי"ה, אבל ר' יואל אביו אסר לרחוץ בחמין.

[3] כן אמר בשמו רפרם בר פפא, ורב אידי בר אבין סייע לו ממשנתנו וכפי שהסביר בנו רב שישא את כוונת אביו לאביי, שמזה שכתבה המשנה "נועלין את המרחצאות" ש"מ שאסור דוקא בחמין, דכיון שכבר אמרה המשנה "אסורין ברחיצה" וסתם רחיצה היא בין בחמין ובין בצונן, ולמה אמר עוד "ונועלין את המרחצאות" אלא שבא למעט שדוקא בחמין אסור ובצונן מותר.

[4] אכן אם תכפוהו אבליו זה אחר זה מותר לו לרחוץ בצונן כל שבעה.

[5] דוקא באבל שמותר בבשר וביין חולק רבא בלישנא קמא וסובר שכמו שמותר בבשר ביין כך מותר לרחוץ בצונן, אולם לגבי תשעה באב שאסור בבשר וביין אה"נ דאסור גם ברחיצת צונן.

[6] אכן למעשה כתבו הפוסקים שדין תשעה באב כיוה"כ שאסור לרחוץ בו פניו ידיו ורגליו.

[7] כך אדבריה רב יהודה לרב יצחק בריה ודרש לו, דרצה להנהיגו במנהג זה, אולם רב יצחק הקשה לו "וכי יחיד קובע תפלה לעצמו" - וחלק על אביו ופסק שאומרו בשומע תפלה.