[1] כגון גבי הכלל הנאמר בקרבנות אם אכלם בטומאה, דכתיב (ויקרא כב:ב) "כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקודשים אשר יקדישו בני ישראל לה וטומאתו עליו: ונכרתה" ומזה למדנו עונש לאכול כל הקדשים בטומאה, ובכלל זה גם האוכל שלמים. אכן שלמים יצאו מן הכלל, דנכתב בהם עוד פסוק דכתיב (שם ז:כ) "והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו, עליו ונכרתה הנפש ההיא, מעמיה.", וכיון שכן השלמים הם דבר שיצא מן הכלל ללמד איזה דבר מהייתור שנכתבו שוב, ובאו ללמד לא רק על עצמם אלא על הכלל כולו שדוקא קדשי מזבח האוכל אותם בטומאה חייב כרת אבל לא קדשי בדק הבית.

[2] כגון בסוגיין גבי אחות אשה שיצאה מכלל איסור כל העריות לדון בדבר חדש דיבום במקום מצוה. וכגון אשם מצורע שיצא מכלל כל האשמות לידון בדבר חדש במתן דמים על בהונות, ואלמלא שהחזירו הכתוב שוב שאמר "כי כחטאת האשם" היינו אומרים דכיון שיצא הרי הוא נידון רק בבהונות ולא במתן דמים ואימורים לגבי מזבח.