[1] פי', שהיה לחכם ולמביא גט ולמעיד באשה קטטה עם נשותיהם קודם שבא מעשה זה לידם, וכיון שכן הכל יודעים שמה שגרש את אשתו הוא משום הקטטה ולא יבואו לחשוד בו שמשום שנתן עיניו באשה זו שבאה לפניו להתירה או שהעיד על גטה או על בעלה. (ובים של שלמה מפרש בדעת הרמב"ם איפכא).

[2] ולשיטתו הא דתנן במציעתא "וכולן שנישאו לאחרים ונתגרשו או שנתאלמנו מותרות לינשא להם", ההיתר דנתגרשו קאי על העד המעיד שמת בעלה, וההיתר דמתו קאי על השליח שאמר שנתגרשה, אבל לא קאי היתר שמתו על העד שמעיד שמת בעלה, דבאופן זה הוחזקה אשה זו כקטלנית ואסור לישאנה. וכתבו התוס' (בד"ה אגירושין), שהיתר דגרושין קאי גם על השליח שמביא את הגט, דאפי' נתגרשה כמה פעמים שריא לינשא ולא שייך בזה חזקה לריעותא.

[3] פי', שנפלה אחת וחלץ לה, ושוב נפלה שניה אחר חליצת הראשונה, וכן השלישית.

[4] והטעם דס"ל לרב ד"יש זיקה", כלומר דמלבד המצוה שצריך שתחלוץ היבמה צריך להפקיע את הזיקה, ובחליצה פסולה - דהיינו חליצה גרועה כמו כאן שלא יכול לקיים בה מצות יבום, אין בכחה אלא לקיים את מצות חליצה אבל לא להפקיע את הזיקה מהאח האחר, ולכן צריכה חליצה מכל האחים.

[5] ובגמ' לקמן (דף כז.) הועמדו דברי שמואל בב' אופנים, דאו שקאי על האחרונה - שאינה יכולה לקבל חליצה כשרה מאף אחד מן האחים ולכן מספיק שאחד יחלוץ לה, או שקאי על שלשתן ומה שסובר שמואל דבעינן חליצה מעליא היינו כדי שתוכל בחליצתה לפטור את צרתה אבל את עצמה מספיק לה אפי' חליצה גרועה.