יבמות דף לח. א

שומרת יבם שמתה מה עושים בנכסיה?

בכתובתה (מנה ומאתים)
ונכסי צאן ברזל
בנכסי מלוג
(נכסים הנכנסים והיוצאים עמה)
לבית שמאי לסתמא דמתניתין: יחלוקו
למסקנא דגמ': בחזקת יורשי הבעל
יחלוקו יורשי האב - צד האשה
עם יורשי הבעל - צד היבם
לבית הלל בחזקת יורשי הבעל - צד היבם בחזקת יורשי האב - צד האשה

יבמות דף לח: א

מדוע ברישא - בחייה גבי נכסי מלוג גם לב"ש מוכרת ונותנת וקיים, ובסיפא - לאחר מותה
גבי נכסי מלוג פליגי ב"ש ואמרי דיחלוקו?

רישא - בחייה סיפא - לאחר מותה
לעולא [1] נפלה לייבום מהאירוסין נפלה לייבום מהנישואין
לרבה כיון שחיה -
אין ספק מוציא מידי ודאי [2]
כיון שמתה -
יורשיה בספק ויורשיו בספק ויחלוקו
לאביי נפלו לה בזמן שהיתה שומרת יבם נפלו לה כשהיא תחת הבעל הראשון
לרבא [3] מיירי בלא עבד בה מאמר מיירי בעבד בה מאמר

אשה שנפלו לה נכסים האם יכולה למכור אותם לכתחילה, ומה הדין בדיעבד אם מכרה?

לכתחילה האם מוכרת בדיעבד שמכרה האם מוציאים
באירוסין לבית שמאי: מוכרת
לבית הלל: אינה מוכרת
מכירתה מכירה ואין הבעל מוציא מיד הלקוחות
בנישואין אינה מוכרת הבעל מוציא מיד הלקוחות
-------------------------------------------------

[1] וסבר עולא שזיקה שיש לארוסה עושה ספק ארוסה, ולכן אין ליבם שום כח בנכסים ויכולה למכור, ומה שנקרא "ספק ארוסה", פירש"י משום שעכ"פ צריכה חליצה. וזיקת נשואה עושה ספק נשואה, ולכך לב"ש יחלוקו, ולב"ה אזלינן בתר חזקה.

[2] והכל מיירי בנפלה מן הנשואין. והקשה אביי דהרי מצינו לב"ש דספק מוציא מידי ודאי, והשיבה הגמ' דמה שמצינו הוא גבי בע"ח שם חשיב ספק וספק, משא"כ הכא כיון שיש שטר כתובה - ס"ל לב"ש שטר העומד להגבות כגבוי דמי.

[3] ובין ברישא ובין בסיפא מיירי שנפלו לה נכסים כשהיא שומרת יבם, דאם נפלו לה כשהיא תחתיו לכו"ע בעלה ידו עדיפא מידה, וממילא יבם ידו כידה.

-------------------------------------------------