[1] הכוונה בלשון "סריס אדם" שבכאן - הוא למי שנסתרס אחר שנולד, (ו"סריס חמה" הוא מי שנסתרס במעי אמו), ואם נסתרס אחר שנולד אפי' שלא ע"י אדם אלא מחמת מחלה וכדומה, גם נקרא במשנתנו סריס אדם.

[2] פירשנו את מהלך הסוגיא לפי הגהת מהרש"ל ברש"י. אכן קשה על זה מהמשך הסוגיא שהביאה הגמ' ראיה מבן מגוסת, ושם מיירי שהאח המת היה סריס ולא היבם. וע' במהרש"א במהדורא בתרא ובערוך לנר.

[3] ואליבא דר' יוסי דס"ל דקהל גרים לא איקרי קהל, ולכן היא מותרת ליבם הסריס.

[4] הקשה על תירוץ ר' אמי איך יתכן להעמיד את משנתנו בנשא אחיו גיורת - ולכן היא מותרת, הרי יש ברייתא מפורשת (שהיא כדעת ר' עקיבא שסובר שסריס אדם חולץ וחולצין לאשתו) ומדברת אפי' באחת שהיא מהקהל - דהרי אמרה שאסור לקיימם, ובכל אופן סוברת שהיא נופלת לפני היבם הסריס ליבום או חליצה.

[5] רב יוסף הוצרך לתרץ משום שאביי הקשה על חילוקו של רבה שאמר שאם נפלה לפניו כשהיה בריא ושוב נסתרס צריכה חליצה, דלכאורה אליבא דר' עקיבא היה צריך להיות הדין שיבוא איסור אחות אשה וידחה את העשה של יבום, דהרי לר"ע חייבי לאוים הם כחייבי כריתות ומצאנו גבי איסור אחות אשה שאף שבא אחר שנפלה לפניו היבמה הוא דוחה אותה מלהתייבם.

[6] פי', נחלקו בדעת ר' עקיבא שעושה ממזר גם אצל איסור חייבי לאוים האם דוקא בחייבי לאוים האסורים מחמת קורבה כגון חלוצתו ואנוסת אביו, או אפי' משאר חייבי לאוים כגון נתינים ג"כ הוא עושה ממזר. ולפ"ז תלוי גם הנידון גבי פצוע דכא האם מפקיע מייבום כחייבי כריתות או לא, דלמ"ד דעושה ר"ע ממזר גם מחייבי לאוים שאינם של שאר א"כ פטורה מייבום, ולמאן דמצריך דוקא חייבי לאוים דשאר לא.