[1] רב הונא בשם רב אמר שהלכה כר' שמעון, ומזה מבואר שס"ל לרב שחכמים חולקים בזה וס"ל שאסורה לחזור לו. ורב ששת תמה על זה, הרי היא אנוסה דהרי נישאת על שני עדים. ועוד הביא רב ששת ראיה מברייתא, ודחתה הגמ' את הראיה.

[2] רב ששת מכריח שהברייתא שאמרה "עשו ב"ד בהוראתן - כזדון איש באשה, (פי', כשנישאת ע"פ עד אחד - חשיב כאילו זינתה ברצון), ע"פ שני עדים - כשגגת איש באשה, (פי' כשנישאת ע"פ שני עדים - חשיב כאילו זיתה בשוגג)", וא"כ אידי ואידי לא בעיא גט, זה דוקא אליבא דר"ש וא"כ ס"ל לרב ששת אליבא דר"ש שלא צריכה גט בשני המקרים.

[3] רב תירץ את הברייתא הנ"ל אליבא דרבנן, והרישא שאמרה "עשו ב"ד בהוראתן - כזדון איש באשה" הכוונה ש"עשו ב"ד בהוראתן ככוונת איש באשה" (הבא על אשה פנויה ובועל לשם קידושין שצריכה גט) - ואדרבה באה הברייתא לומר שבכה"ג שנישאת לשני כן בעיא גט. ורק כשנישאת ע"פ שני עדים לא בעיא גט. או כפי תירוץ רב אשי שבאמת מיירי בזנות, רק לא מיירי לענין גט, אלא לענין הקנס שקנסוה לאוסרה על בעלה כאילו זינתה ברצון, או כרבינא ולענין קרבן. ולפ"ז הברייתא הראשונה שאמרה "כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שנישאת ע"פ ב"ד (בע"א) שצריכה הימנו גט" היא אליבא דר"ש, ומבואר דס"ל לרב בדעת ר"ש שצריכה גט.