יבמות דף צא. א
מה סוברים התנאים דלהלן, באשה שאמר לה עד אחד שמת בעלה ונישאת ע"פ היתר ב"ד,
ובא בעלה האם מפסדת דברים דלהלן?
לר' יוסי | לר' אלעזר | לר' שמעון | ||
לרב הונא בתראי מודו לקמאי |
לענין כתובה | יש לה | יש לה | יש לה |
מציאתה מעשיה ונדריה | אינו זכאי | זכאי | אינו מייבם | |
לענין יבום | אינו מייבם | זכאי | אחיו מייבם | |
לר' יוחנן קמאי מודו לבתראי |
לענין כתובה | יש לה | אין לה | אין לה |
מציאתה מעשיה ונדריה | זכאי | זכאי | אינו זכאי | |
לענין יבום | אחיו מייבם | אחיו מייבם | אחיו מייבם |
מה הדין בניסת באופנים דלהלן?
נישאת בעד אחד ונפלה ליבום | נישאת בשני עדים ובא בעלה | |
לר' שמעון | אחיו של ראשון מייבמה | מותרת לחזור לו |
לחכמים | אינו מייבמה | לרב: אסורה לחזור לו [1] לרב ששת: מותרת לחזור לו |
ניסת באופנים דלהלן האם צריכה גט משני?
ניסת ע"פ הוראת ב"ד בעד אחד | ניסת ע"פ שני עדים | |
לר' שמעון | לרב ששת: אינה צריכה גט [2] אליבא דרב: צריכה גט [3] |
אינה צריכה גט |
לחכמים | צריכה גט | אינה צריכה גט לאיבעית אימא: צריכה גט |
[1] רב הונא בשם רב אמר שהלכה כר' שמעון, ומזה מבואר שס"ל לרב שחכמים חולקים בזה וס"ל שאסורה לחזור לו. ורב ששת תמה על זה, הרי היא אנוסה דהרי נישאת על שני עדים. ועוד הביא רב ששת ראיה מברייתא, ודחתה הגמ' את הראיה.
[2] רב ששת מכריח שהברייתא שאמרה "עשו ב"ד בהוראתן - כזדון איש באשה, (פי', כשנישאת ע"פ עד אחד - חשיב כאילו זינתה ברצון), ע"פ שני עדים - כשגגת איש באשה, (פי' כשנישאת ע"פ שני עדים - חשיב כאילו זיתה בשוגג)", וא"כ אידי ואידי לא בעיא גט, זה דוקא אליבא דר"ש וא"כ ס"ל לרב ששת אליבא דר"ש שלא צריכה גט בשני המקרים.
[3] רב תירץ את הברייתא הנ"ל אליבא דרבנן, והרישא שאמרה "עשו ב"ד בהוראתן - כזדון איש באשה" הכוונה ש"עשו ב"ד בהוראתן ככוונת איש באשה" (הבא על אשה פנויה ובועל לשם קידושין שצריכה גט) - ואדרבה באה הברייתא לומר שבכה"ג שנישאת לשני כן בעיא גט. ורק כשנישאת ע"פ שני עדים לא בעיא גט. או כפי תירוץ רב אשי שבאמת מיירי בזנות, רק לא מיירי לענין גט, אלא לענין הקנס שקנסוה לאוסרה על בעלה כאילו זינתה ברצון, או כרבינא ולענין קרבן. ולפ"ז הברייתא הראשונה שאמרה "כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שנישאת ע"פ ב"ד (בע"א) שצריכה הימנו גט" היא אליבא דר"ש, ומבואר דס"ל לרב בדעת ר"ש שצריכה גט.