[1] כתבו התוס' (בד"ה רבי) שמחלוקת ר"מ ורבנן היא בין בתחילה ובין בסוף שר"מ משוה חליצה לביאה ומועילה בין בתחילה ובין בסוף, ורבנן סוברים שביאה מועילה בין בתחילה ובין בסוף, אבל חליצה לא מועילה כלל לא בתחילה ולא בסוף, דהרי על המשנה לקמן (דף קה:) גבי "חולצת מן הקטן חליצתה פסולה" אמר שמואל זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום, וזו חליצה בתחילה ובכל אופן קאמר שאינה כלום אליבא דרבנן. ולפי זה אליבא דרבנן כ"ש שגט שגרע מחליצה ואינו כלום.

[2] דביאת בן ט' הוי כמאמר בגדול, וכמו שמאמר אחר מאמר בגדול מועיל לפסול המאמר של האח האחר על הראשון, כך ביאת בן ט' השני מועלת לפסול על הבן ט' הראשון.

[3] נחלקו רבנן ור"ש בגדר מאמר וה"ה בביאת קטן בן ט' שהיא כמאמר בגדול האם הם קנין במקצת, וכיון שקנה מקצת ושייר מקצת גם המאמר או הביאת בן ט' השני מועיל לקנות ולפסול, ואילו לר"ש מאמר וביאת בן ט' זה ספק קנין - וספק קנה וספק לא קנה, ולכך ממ"נ אם המאמר או הביאת בן ט' הראשונים קנו, הרי שלא נשאר בפעם השניה מה לפסול, ואם לא קנו ג"כ השני לא עשה כלום. ופירש"י דכל זה שלא היתה היבמה מזידה בביאת הבן ט' השניה, דאם היתה מזידה הרי נפסלת מדין אשת איש שזינתה ואסורה על הראשון.

[4] ס"ל "יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת" - וה"ה כאן יש ביאת בן ט' אחר ביאת בן ט', ולכן מועילה הביאה השניה לפסול כרבנן, אבל בסיפא גבי צרה ס"ל ד"אין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד" כיון שכל כחו וקנינו שהיה לו לענין מאמר נתן בראשונה ודחה את השניה.

[5] מה שתיקנו לבן ט' הוא רק ביאה, אבל קידושין אין לו, ולכן אם נשא אשה ומת אשתו פטורה מהיבום ומהחליצה.

[6] ולא בא עליה שוב משהגדיל.

[7] דכיון שהביאה של בן ט' קונה במקצת הרי היא אשת שני מתים ולכן רק חולצת ולא מתייבמת.

[8] ומפרשת הגמ' שדין זה הוא דוקא למ"ד שלא עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול, אבל למ"ד שעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול הרי נדחית ע"י זה הצרה מיבום, וגם כאן האשה השניה תדחה מיבום כיון שצרתה קנויה רק בקנין של מאמר, ותיהוי כצרה לבעלת זיקת שתי יבמים.

[9] אף שלא כתוב כן להדיא במשנה, עכ"פ לומדים זאת מהמשנה הקודמת שס"ל לר"ש שביאת בן ט' עושה ספק, ולכך אם נקנית לשני הרי צריכה יבום מחמת השני, ואם לא נקנית לשני הרי היא עדיין זקוקה ליבום מחמת הראשון.

[10] כיון דסובר ר"ש שביאת בן ט' היא ספק קונה ספק לא קונה, ולכך ממ"נ אם הביאה בהיותו בן ט' ביאה הרי שהיא אשתו וביאה או חליצה שלה פוטרת את צרתה, ואם אינה ביאה הרי היא עדיין זקוקה ליבום מהאח הראשון ושפיר נופלת ליבום אבל אינה פוטרת את צרתה, ולכך על הצד הספק הזה הדין הוא שייבם לאיזה שירצה והשניה צריכה חליצה.