[1] ואמר רבא בזה ג' טעמים: א) דלמא בגמלא פרחא אזל, כלומר אף שהעדים מעידים שהיה עמהם בנהרדעא, והגט נכתב בסורא, מ"מ שמא היה לו גמל שהולך מהר כמו עוף הפורח ולכן הגיע עד סורא. ב) דלמא אזל בקפיצת הדרך ע"י שם, ג) דלמא אמר לעדים לכתוב לו גט כשהיה בנהרדעא, והם כתבו אותו למחרת בסורא, והדין הוא שאפי' אם ממסרן לעדים מילי דהגט במקום אחד, יכתבו את המקום שכתבו בו ולא המקום שנמסרו להם מילי הגט.

[2] פי', מרוב ששונאת אותו משקרת שמת ואף שלא מת מתכוונת לאסור עצמה עליו.

[3] דכיון שכל הטעם שהאשה תשקר היא משום שנאתה ששונאת אותו, כיון שהוא התחיל בקטטה ולא היא ש"מ שלא שונאת אותו כל כך ולכן אין לחוש לשמא תשקר. ואף שאמרה בשקר "גרשתני בפני פלוני ופלוני" - ואמרו "לא היו דברים מעולם", בכל אופן לשקר שמת ולאסור עצמה לעולם זה אין לחוש דפוחדת שאם יבוא תצטרך למצת מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה, ורק כששנאתה גדולה מאד עד שהיא התחילה הקטטה שם חיישינן.

[4] דכיון שהיה סכנה אינה נותנת דעתה לבדוק שמא לא מת ולא אנשא כדי שלא האסר עליו, דלא איכפת לה היות ששונאת לו ולא מדייקת.

[5] דאפי' בשנאה מועטת מחמת שהוא מתקוטט עמה אינה טורחת לדייק הרבה ואומרת "בדדמי ליה" - ולכן אינה נאמנת.