[1] וכדאיתא בסוגיין: הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין - עליהן הכתוב אומר (שופטים ה:לא) "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".

[2] ע' יוסף דעת (עמוד רפ"ו) שהביא עוד כמה פירושים בענין זה.

[3] יחידין לפירש"י הם בני אדם היושבים או שוכבים לבדם מחוץ למקום המנין ולכן לא איכפת לן שיוציאו שנים. וע' רש"ש.

[4] מלבד מצות תרומת הדשן בכל יום, דהיינו לחתות במחתה מהדשן המונח על המזבח ולהשימו על רצפת העזרה ממזרח לכבש, כשהיה הדשן רבה על המזבח היו צוברים אותו בתפוח, וכשהיה רבה בתפוח היו מוציאים את הדשן אל מחוץ למחנה, - וזה נקרא הוצאת הדשן.

[5] ר' אליעזר דריש ממה שכתוב (ויקרא ו:ד) "ולבש בגדים אחרים" - דגם אחרים שהם בעלי מומין שפסולים לעבודה, לעבודה זו הם כשרים. ופליג על רבנן שדורשים מ"אחרים" - שילבש להוצאת הדשן בגדי כהונה פחותים ממה שהוא לובש בשעת עבודה.

[6] וכתבו התוס' (בד"ה יש), שבכל אופן ס"ל לת"ק שבעלי מומין פסולים בה, משום דבעל מום חשוב כמו זר ואיך יקרב אל המזבח, ולכן גם לר"א צריך קרא להתיר בבעלי מומין כאן אפי' שאינה עבודה.