יומא דף מח. א
הפך את הכלי ודיבק לקומץ בקרקעיתו האם מקדש? [תוד"ה בעי].
כשהדביק בבית קיבול שמאחורי הכלי | כשהפך את הכלי ככתונת הבפנים לבחוץ | |
לפירוש ר"ח בזבחים | אינו מקדש [1] | בעיא דרב אשי - ותיקו |
לפירש"י בזבחים | בעיא דרב אשי - ותיקו [2] | ----- |
טבול יום שנגע בקטורת, וכן פסול לינה, בזמנים דלהלן מה הדין? [תוד"ה מדפסיל].
בטבול יום | בלינה | |
לאחר נתינתה במכתשת | נפסלת מדרבנן | אינה נפסלת [3] |
לאחר נתינתה בכלי שרת [4] | נפסלת מדאורייתא |
[1] וזה שאמר שמואל בזבחים (דף פח.) "כלי שרת אינו מקדש אלא בפנים". ומה שכאן איבעיא למר בר רב אשי, הוא בכה"ג שהפכו ככיתונא שבזה שפיר י"ל דאולי מקדש.
[2] ולפירושו מה שאמר שמואל בזבחים "כלי שרת אינו מקדש אלא בפנים" - הכוונה בפנים העזרה, ולא מיירי על תוך וחוץ הכלי.
[3] דהרי נשארת אחר נתינתה במכתשת - לכל השנה כולה.
[4] היינו בכלי שרת שנותן בכל יום, וכן ביוה"כ כשנותנה תוך הכף. ומבואר בתוס' בשם ריב"א דיש יותר חידוש ביוה"כ שנפסלת במגע טבול יום ובלינה מה"ת בכף, כיון שכל מה שהכה"ג נותנה בכף הוא רק משום שאינו יכול לעשות בצורה אחרת, דהיינו שאינו יכול להוביל את הקטורת בחופניו גם עם המחתה, ולכן נותן בכף, ולכך בזה ס"ד שלא תקדש הכף, וקמ"ל מהמשנה בעדיות שהוסיף ר"ע שכל קטורת נפסלת בטבול יום וה"ה בלינה, שאין חילוק, וגם הקטורת ביוה"כ נפסלת.