[1] והיינו מירושלים לסוכה ראשונה מיל אחד, וכן עד העשירית עשר מיל, ועוד שני מיל שיש בין סוכה אחרונה לצוק.

[2] תוס' (ד"ה רבי) מביאים גירסא שהיו עשרה סוכות ולפ"ז האחרונה היתה בצוק ממש.

[3] ולפ"ז היתה האחרונה בצוק ממש.

[4] לשון הפסוק (ויקרא טז:כב) "ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ גזרה ושלח את השעיר במדבר".

[5] א) גזירה מלשון חתיכה, שיהיה הצוק חתוך בזקיפה ועמידה - ולא בשיפוע כל כך. ב) גזירה, שתגזור את השעיר לאברים אברים. ג) גזירה, שלא תאמר שמעשה תוהו הוא וללא תועלת, דגזירה היא מלפני ה' לעשות כן ואין לנו רשות להרהר בהן.

[6] דמזה שכתוב ג' פעמים בהאי פרשה "במדבר", חדא דכתיב "ושלח את השעיר במדבר", ואידך דכתיב (שם:י) "לשלח אתו לעזאזל המדברה", ואידך דכתיב (שם:כא) "ושלח ביד איש עתי המדברה".

[7] היינו בכל זמן שעוסק בשילוח, ומזה יש לי למעט היכא שרק יצא מחוץ לחומת העזרה והוא עדיין בתוך העיר שאינו מטמא, ומשום דצריך שיצא לצד המדבר - וזה רק כשיצא מן העיר. ומזה שהוסיף ו' לכתוב "והמשלח" - משמע איך שהתחיל לשלח מטמא בגדים, ומזה אני לומד שאינו מטמא רק כשיגיע לצוק - אלא קודם, והיינו משיצא מחוץ לחומת ירושלים.

[8] דהיינו קודם שיגיע לעזאזל - שהוא הצוק, ורק אח"כ מתחייב לכבס.