[1] כתיב (ויקרא טז:כה) "ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה" ואח"כ כתוב (שם:כז) "ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת יוציא אל מחוץ למחנה", ומבואר שקודם הקטרה ואח"כ שריפה.

[2] והיינו בזמן עבודת היום קודם שפושט בגדי לבן ללבוש את בגדי זהב לעשות את אילו ואיל העם.

[3] בד' מינים (כתונת, מצנפת, מכנסים ואבנט) נאמר בהם שש להדיא, דכתיב (שמות כז:כט) "וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ וגו'. וְאֵת הַמִּצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאֶת פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת שֵׁשׁ וְאֶת מִכְנְסֵי הַבָּד שֵׁשׁ מָשְׁזָר. וְאֶת הָאַבְנֵט שֵׁשׁ" וגו'. הרי שבכל ד' מינים אלו נאמר שש. ונאמר כאן ה' פעמים שש, ד' להדיא ואחד בתיבת בד שגם הוא עשוי משש (ה"שש" האמור באבנט אינו נמנה, משום שעל כרחך צריך לכותבו כיון שהוא עשוי מכמה מינים ולא רק משש, ולכן צריך להזכיר גם את השש כדי שעכ"פ ימנה עמהם). ללמד ה' לימודים: א) לגופיה ללמד שיעשה בגדים אלו מפשתן. ב) ללמד שיהיו החוטים האלו כפולים ששה. ג) ללמד שיהיו החוטים האלו שזורים ביחד. ד) לשאר בגדים שלא נזכר בהם שש - כציץ ומעיל דלהלן - שג"כ חוטן כפול שש. ה) ללמד עיכוב, שאם לא עשאן מפשתן וכו', לא מועיל.

[4] ונחלקו תנאים לעיל (דף יב: ודף סט.) האם אבנטו של כהן הדיוט הוא כאבנט של כה"ג של כל השנה או כשל יוה"כ שרק עשוי מפשתן.

[5] כן מבואר בסוגיין ובפירש"י (ד"ה אלא אבנט), שכיון שהיה בו ד' מינים כל אחד כפול ששה, וכששוזרן יחד הוו להו כ"ד. אכן ע' רמב"ם (פ"ח מהלכות כלי המקדש ה"א) ובמשנה למלך שם.

[6] בציץ לא נאמר שש, ובכל אופן דינו כהבגדים שכן נאמר בהם שש, וחוטו היו כפול ששה. וכן במעיל, אף שלא נאמר בו שש, היה עשוי משני חוטים שכל חוט כפול ששה, וכדלהלן.

[7] כתיב (שמות לט:כד) "וַיַּעֲשׂוּ עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל רִמּוֹנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מָשְׁזָר" - ולמדנו שעשוי מג' מינים אלו. וכיון שכתיב בו משזר למדנו שיהיה חוטן כפול שמונה, ומשום שאנו לומדים אותו בגז"ש מאבנט שהיה שם כ"ד חוטים, וא"כ גם כאן צריך להיות כ"ד, וכיון שיש בו רק ג' מינין, על כרחך צריך לעשות בכל מין ח' חוטים.

[8] לומדים גז"ש "תכלת" "תכלת" מפרוכת - כמו בפרוכת החוט תכלת היה משש חוטים אף כאן שש. וכיון שכתיב במעיל "כליל תכלת" - וכליל הוא גדיל, ואין גדיל פחות משתים, הרי שנעשה משתי חוטים ובסך הכל הוא י"ב.