[1] רש"י מפרש שמה שכתוב בסוגיין שמדיחה אשה ידה במים כדי לתת פת לתינוק - ומשום שיבתא, מיירי בנטילת ידים של שחרית, ולפ"ז אין היתר ליטול ידים של שחרית אלא בשביל להאכיל את התינוק.

[2] ס"ל שבלא נתינת מאכל לתינוק מותר ליטול ידים בשחרית, דלא גרע משאר לכלוך וצואה, דהרי כל שלא נטל אינו רשאי לגעת בפיו ובחוטמו. ורוח רעה דשיבתא, היא רוח רעה ששורה על האוכל כשנותן פת לתינוק בלא נטילת ידים. [ומה שלא נזהרים עתה ליטול ידים כשמאכילים לתינוק, משום שבטל כח הרוח רעה הזו בזמנינו].