-------------------------------------------------

[1] פירשו בתוס' בד"ה הוגה, שהכוונה לקרות כמו שהוא נכתב, ויש בזה שני פירושים או שמבטא את השם כולו או שמבטא אות אות.

[2] כתבו בתד"ה להתלמד, שרש"י לא גורס את התיבות: אלא מאי טעמא איענש - הוגה בפרהסיא הוה, ע"כ. ולכך נתן רש"י טעם אחר שאפילו להתלמד אסור - דיש לחוש לכבוד הרב. וקרא דלא תלמד לעשות אבל אתה למד להורות קאי אכשפים.

[3] לרבנן, בכל אופן אסור - בין במקום שמזבלין ובין במקום שלא.

[4] ס"ל לרש"י שגם לר' מאיר כולהו אסירי - דהא כולהו בחזקת זיבול לעבודת כוכבים נינהו, ולכן לא אמרה הגמ' נפקא מינה במקום שאין מזבלין שלרבנן אסור ולר"מ מותר, דגם במקום שאנו חושבים לכאורה שלא מזבלין הוא מוחזק שמזבלין שם. ולכן ביארה הגמ' שהנפק"מ היא אם נשא ונתן, שלר' מאיר נשא ונתן אסור - ומחמיר טפי - וסובר שודאי מזבלין לעכו"ם וא"כ יש לחוש לדמי עכו"ם, ולרבנן מותר היות שכל החשש לשיטתם הוא רק משום ליצנות ולא חוששים לדמי עכו"ם.

[5] ס"ל לתוס' שודאי שיש נפק"מ ביניהם במקום שאין מזבלין וכמשמעות מחלוקתם שלר"מ מותר ולרבנן אסור. אלא שמשמע לגמ' שיש עוד נפק"מ ביניהם גם במקום שמזבלין, דהרי הזכירו חכמים גם למקום שמזבלין אף שר"מ לכאורה מודה בזה, ולכך אמרה הגמ' שיש נפק"מ אם נשא או נתן במקום שמזבלין וכנ"ל.