-------------------------------------------------

[1] אולם ברופא מומחה אמרה הגמ' לעיל שגם ר' מאיר מודה דלא מרע לאומנותיה, ואף שחזרה הגמ' מהאוקימתא הזו ואמרה לא תיפוך וכו', מ"מ מעצם הסברא לא חזרה הגמ'.

[2] ואף שס"ל לר' יהודה (בר פלוגתיה דר' יוסי שמילה שלא לשמה פסולה (ולכן פסול בכותי), מ"מ בעכו"ם מותר דאינו מוהל אלא על דעת ישראל שאומר לו מהול, והיינו לשמה. וביארו בתד"ה וכי, דכיון שסתמא לשמה - מהני. אולם לענין גט דבעינן לשמה ממש ולא מועיל בסתמא, איה"נ שהעכו"ם לא יכול לכתוב הגט, ואמרינן דעכו"ם אדעתא דנפשיה קא עביד.

[3] והגם שטעמו של ר' יוחנן מקרא המול ימול - המל ימול, ומשמע שמי שמהול יכול למול, וא"כ היה מן הדין לכאורה שיוכל ערבי וגבנוני המהולים למול, מ"מ אסורים כיון שכל העכו"ם נקראים ערלים, והגם דמילי כמאן דלא מהילי דמי.

[4] וכגון ישראל שמתו אחיו מחמת מילה, והגם שאינו מהול ולכאורה דוקא המל ימול, מ"מ נקרא מהול דכל ישראל נקראים מולים. ובתד"ה איכא מבואר שגם מומר לערלות דינו כן שמותר למול וחשוב בכלל ואתה את בריתי תשמור - דבר שמירת ברית הוא אלא שאינו רוצה. (ויש ראשונים שחולקים שלא יכול למול).

[5] ס"ל דאשה כמאן דמהילא דמיא, ודרו בר פפא בשם רב ס"ל דאשה לאו בכלל ואתה את בריתי תשמור שנאמר רק לזכרים.

[6] ועי' בתד"ה שאני, שכל האיסור דוקא כשתולה הרפואה בע"ז, ואפי' אם אומר להביא עצים ומים בסתם - מותר להביא מע"ז. אולם אם תולה הרפואה בעצים ומים דע"ז אסור.

[7] והטעם שלכו"ע אין מתרפאין מהן, דכיון שיש בו סכנה יש לחשוש שיהרגנו וישמיט עצמו ויאמר שמה שמת משום שהיה מסוכן ואינו מגרע עצמו בזה.

ובכללות הסוגיא מבואר שאם בין כה אין לו לחיות אלא חיי שעה מתרפאין מהן כשאין רופא ישראל, דהא בלאו הכי מיית ושמא ירפאנו העובד כוכבים. וכן אם היה מומחה לרבים מותר - דלא מרע נפשיה.

[8] כן פירש רש"י דרב יהודה שאמר דאפי' ריבדא דכוסליתא לא מסינן מינייהו ושאסור למסור גופו כלל ביד העכו"ם - חולק על רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן שאוסר כאן דוקא במכה שיש בה סכנה.

[9] ר"ת חולק על רש"י וס"ל שלא נחלקו רב יהודה ור' יוחנן כלל, וגם רב יהודה מודה שחולה שאין בו סכנה מותר. וזה שאסר בריבדא דכוסליתא הוא משום דהוא בריא ובזה חמור יותר דהא אם יהרגנו הרופא אינו מריע את אומנותו, דיאמרו מה שהרגו הוא משום שהוא שונא לו ולא משום שאינו יודע לרפא דהא בריא היה.