-------------------------------------------------

[1] דכל מה שהתיר ר' שמעון הוא רק בנגיעה בקנה וכדכוותיה נגיעה ברגל [עי' בתד"ה אי], אבל בנגיעה דיד לא התיר. אמנם לפי התי' השני בתוס' שכתבו דסבר שמואל דכל מה שמתיר ר"ש בהנאה שרי נמי בשתיה, א"כ ע"כ שס"ל לאסור בנגיעה ביד גם בהנאה, דאל"כ יהיה מותר גם בשתיה.

[2] כן הוכיח ר"ת מזה שפסק רב כר' שמעון שמגע עכו"ם ע"י דבר אחר אינו אוסר בשתיה אפי' כשהיתה כוונת נגיעה, כ"ש כאן שנגע בלא כוונת נגיעה שאינו נאסר בשתייה.

[3] הר"ן כתב שדוקא בשוק טהור, דכל מה שגזרו עליהם - במלו ולא טבלו - טומאה לאמרי לה הזה, הוא רק מחמת ספק, וכיון שספק טומאה ברה"ר טהור, לכן בשוק טהור, אבל ברה"י לעולם טמא. וכן משמע בתד"ה אלא שבעמ' ב'. ויש שדייקו מרש"י בעמ' ב' בד"ה ואמרי לה, שטהור גם ברה"י, דפירש"י דכיון שמלו ולא טבלו הוי מילתא דלא שכיחא לא גזרו בהן, ומשמע שלא גזרו בהן בכלל אפי' ברה"י.

[4] דהכי אמר שמואל להדיא בעמ' ב', דאתא לאפוקי מרב דאמר דתינוק בין יומו עושה יין נסך, וס"ל לשמואל שכל קטן שאין יודע בטיב ע"ז אינו עושה. אולם כל הכרח זה הוא דוקא לאמרי לה טהור, דאמרי לה טמא אין הוכחה, ועי' בתד"ה לאפוקי. אמנם פסקו הראשונים כאמרי לה טהור, היות דהוי ספק דרבנן לקולא - וא"כ שמואל חולק.

[5] וכתבו בתד"ה עד, שדוקא עבדים שמלים וטובלים אותם בעל כרחם צריך עד שישתקע שם ע"ז מהם, אולם בגר שנתגייר מרצונו הטוב ודעתו, הרי ששקעה ע"ז ממנו מיד ולא צריך לחכות כלל.

[6] עי' תוס לקמן בדף נ"ח ע"ב ד"ה והא, דגם לשמואל במגע גדול שלא בכוונה מותר רק בהנאה ולא בשתיה. וכן לבה"ג שפוסק כשמואל הוא רק בקטן בן יומו. וכן כתבו רש"י והגאונים שבזמן הזה אין איסור בהנאה במגע עכו"ם. וביאר ר"ת שהגם שדעת רש"י שמגע עכו"ם בזמן הזה הוא כמגע תינוק בין יומו, מ"מ אין להתיר גם בשתיה, דלשיטה זו פסקינן כרב שסובר שאסור בהנאה. ולכך למעשה אין מי שסובר שיהיה מותר גם בשתיה במגע גדול.

[7] ור"י רצה לאסור גם בהנאה, דכיון שכל מה שמצינו היתר הוא רק בנגע בלא כוונה כמו בתינוק שאין לו דעת וכוונה, אבל בנגע בכוונה אפי' שלא מכוון לניסוך אולי יש לאסור, ור"ת לא רצה להורות להחמיר בזה מצד המנהג שמתירים בהנאה. וסיימו תוס' והמחמיר תבוא עליו ברכה.