-------------------------------------------------

[1] רש"י פירש שהו"א של רבא היתה ששכשוך עכו"ם מחמת כעס לא נחשב שכשוך לענין לאסור את היין בהנאה. ולפירוש זה אין נפק"מ אם נתערב אח"כ ביין אחר או לא נתערב [אמנם המעשה היה בגמ' שנתערב], ולבסוף חזר בו רבא ששכשוך ביין אפי' ע"י כעס חשוב שכשוך והיין המשתכשך עצמו אסור בהנאה, אולם אם נתנו בחבית, אפשר למוכרו לבד מדמי היין נסך. ועי' היטב ברא"ש כאן סי' ח', [ומבואר שם שאפשר לפרש את פירש"י גם לגירסת הר"י].

[2] והר"י מפרש דהו"א דרבא דכיון דשכשוך גרוע הוא לכך יש להקל כשנתערב, להתיר בהנאה אפי' דמי ההוא חמרא, אולם כשלא נתערב גם לרבא פשוט שלא מועיל, ועי' ברא"ש ובמהרש"א. ובמסקנא חזר בו רבא והודה לאסור דמי ההוא יין והשאר מותר כרשב"ג.

[3] אולם לפעמים אסרו משום קנס אפי' בהנאה.

[4] כן הוכיחו תוס' מכמה סוגיות שמפורש בהם שחו"ל חייבת בתרומות ומעשרות. אמנם בהמשך דבריהם לקמן [דף נ"ט ע"א], הקשו על המנהג שנהגו שלא להפריש תרו"מ בחו"ל. ותי' כמה תרוצים. ר"ת פירש משום שהקרקעות משועבדות, והקשו תוס' עליו. ורבינו יהודה פירש שיש לסמוך על הירושלמי שבאו הרובים וביטלו לתרו"מ בחול. ור"י כתב שמתחילה לא חייבו בתרו"מ אלא במקומות הסמוכים לא"י ולא במקומות המרוחקים

[5] וכעין תירוץ רבינו תם תירץ גם מהר"ר דו ממיילן, שבאמת תרו"מ חייב גם בחו"ל, ומה שהתירו הוא רק לגבי כמה קולות שנוהגים בפירות חו"ל כגון לבטל ברוב וכו'.