-------------------------------------------------

[1] פי' דכיון שפעמים שנתלשים ע"י גל ואינם מחוברים, הרי זה תלוי במחלוקת גבי אבני הר שנדלדלו אם חשובים תלושים - שנחלקו בזה ר' יוחנן ובני ר' חייא.

[2] הלישנא קמא ס"ל דכל שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי עכו"ם, ותורמוס אינו נאכל כמות שהוא חי, ולכך אסור בכל מקום.

[3] אמנם קודם שהתחיל הגת להמשך לכו"ע אינו כלום, דהרי לוקחים מן העכו"ם אפילו גת בעוטה כשהיא פקוקה גם למשנה אחרונה. אלא מיירי בגת שהתחיל להמשך למשנה אחרונה חושב מה שבתוכו יין - ובזה הנדון דלהלן.

[4] רשב"ם ס"ל שיין המזלף על הענבים חשוב יין, ואם זרקו העכו"ם מכנגדו חשוב לשיטתו כאזיל מיניה ומינה ואוסר בזריקתו את כל היין שבגת. ואם רק מוליך את הענבים לגת אסר רב כהנא לכתחילה משום היין המזולף על הענבים.

[5] ר"י חולק על רשב"ם בתרתי, חדא דאין היין המזולף על הענבים חשוב יין כלל, ועוד דאין זריקת העכו"ם לענבים באופן הזה אוסרת כלל. ולכך הולכה בלא זריקה מותרת לכתחילה ורק בזריקה מיבעי ליה אם יש לגזור לכתחילה בזריקת עכו"ם את הענבים דומיא דמזיגת עכו"ם מים ביין. והגם שלקמן שרינן בעכו"ם שזרק חפץ ליין אפי' בשתיה, מ"מ כשזורק ענבים שראויים ליין יש לדמות יותר למזיגה ולכך אסר רב כהנא לכתחילה.

[6] אמנם בשתיה נאסר, דמגע עכו"ם שלא בכוונה אוסר בשתיה.

[7] בגמ' מבואר שאמר רב אשי שיתפסו את ידו שלא ישכשך, ומשמע שעל הכנסת היד אין חשש שכשוך, וקשה מדוע. ופירשו תוס' הטעם משום שהגוי טרוד בתפיסת אתרוגו ולכך אינו מנסך, ורשב"ם פירש משום שחשוב כמגע עכו"ם שלא בכוונה שאינו אוסר בהנאה.

[8] ר"ת העמיד סוגיתנו באופן דסבור שהוא שמן, ומשמע שאם היה סבור שהוא יין אסור, דכיון שידע שהוא יין והכניס ידו בכוונה לשם, אף שהיתה לו סיבה, מקרי מנסך.

[9] פירשו בתד"ה אמר, שלמד רב אשי מדברי ר' יהודה לרבנן, שאין הם מחמירים רק למכור לעכו"ם אחר דהרי נהנה, אבל לאותו עכו"ם חשוב כמו שגובה ממנו דמי נזקו ולא דמי היין נסך. ורשב"ם מפרש שמדברי ר' יהודה רק למדנו שזו טענה טובה שיכול לומר לגוי לא היה לך לאסור את ייני, ולכך חשוב כגובה ממנו דמי נזקו.