-------------------------------------------------

[1] כן פירשו בתד"ה תבלין בשם רשב"ם, אולם רש"י פירש את מה שאמרו במשנה בערלה [ב' י'] שאסורין ומצטרפין, מיירי באופן שאין בכל אחד מהתבלינים כדי לתבל ונצטרפו ותיבלו, וכיון שהם של איסור הם אוסרים והיינו שאסורין ומצטרפין דמתניתין, לפירושו, הוא ענין אחד. ורשב"ם הנ"ל חולק ומפרש, שהם ב' דברים, אחד להצטרף ביבש, ואחד לאסור בקדרה.

[2] לרש"י על כרחך שמחלוקת ר"ש ורבנן הוא לענין לאסור הקדרה, דעל זה דברה המשנה לשיטתו. אמנם רשב"ם ס"ל דאדרבה בזה ר' שמעון מודה לרבנן שמהני לאסור, והמחלוקת היא על להצטרף בתערובת יבש.

[3] ובזה הוקשה לתוס', דכיון שפירש רש"י ששם הוא כפושטו - שם תבלין - כגון פלפל, א"כ איך שייך ששלושה מיני תבלין יהיו בשם אחד.

[4] רש"י מפרש שלרבא דאוקי לה כר' מאיר ליתא לחזקיה שהצריך דוקא במיני מתיקה. [אמנם לא מבורר אם דברי חזקיה הם גם אליבא דר' מאיר או רק אליבא דרבנן].

[5] תוס' מפרש שרבא וחזקיה לא פליגי, וחזקיה מיירי כשאין האיסורים בעין, דאז גם אליבא דר' מאיר מצטרפים דוקא בתבלינים שראויים למתק הקדרה.

[6] וביארו התוס', שמחלוקת אביי ורבא גבי הרחת בת תיהא, היא דלאביי חשוב כשתיה ולכן אסור, ולרבא לא חשוב כשתיה משום שהריח בא בחוזק בפניו ומזיקו - והקלקול רבה על התיקון. אמנם גבי זילוף שהוא הנאה גמורה, ואינה מזקת - לכו"ע אסור.

[7] אולם בשכר, כתבו בתד"ה ישראל - שלכו"ע אסור, דהרי הוא משתכר באיסורי הנאה.

[8] ור"מ שאוסר גבי פת חמה שנתנה ע"ג חבית של תרומה, ע"כ משום דס"ל ריחא מילתא.

[9] ומחלוקת אביי ורבא היא לְמה לדמות דין בת תיהא, דאביי ס"ל לדמות לפת חמה וחבית פתוחה, שבזה לכו"ע הוי ריחא מילתא [גם לר' יהודה ור' יוסי]. ורבא ס"ל לדמות לפת חמה וחבית סתומה או פת צוננת וחבית פתוחה שבזה נחלקו התנאים, וס"ל לרבא כר' יהודה ור' יוסי.