[1] ואף שיתכן שגם רב מודה לדר' חנינא שרוב וקרוב אזלינן בתר הרוב, וכאן הנהר מושך מעיר שהיא של גוים והיא הרוב (יותר מעיר זו שרובה ישראל), מ"מ ס"ל שהחבית מותרת, דאם איתא שהיתה באה מהעיר של גוי היתה טובעת במשך הנהר בעיקולי ופשורי.

[2] דרוב וקרוב אזלינן בתר הרוב, וכנ"ל שעיר דגוים הנ"ל גדולה יותר מזו, ויש לנו לחוש שמא תפסה החבית את מרוצת אמצע הנהר ולכך לא טבעה.

[3] ואף שנמצא בכרם ישראל, מ"מ רוב וקרוב אזלינן בתר הרוב ואסור.

[4] דהיות שדרך עוברי דרכים לנושאם מחמת קוטנם, ורוב עוברי דרכים כאן הם עכו"ם, לכך יש לנו ללכת אחר הרוב ולאסור.

[5] אולם במוקף עד בית סאתים בין אם הוקף לשם דירה ובין אם לא, ובין אם ניטע רובו או שנזרע רובו, תמיד מותר לטלטל בו.

[6] וזה שיעור פחות מנ' אמה.

[7] כן כתב הנמוקי יוסף (בדף י"ג ע"א מדפה"ר) והריטב"א והר"ן. וביאר הריטב"א, דאף שלפעמים יש גרמא דנזק ע"י המוץ, מ"מ לא אסרו גרמא בנזיקין לענין שלא יעשה בתוך שלו אלא בדבר קבוע אבל בלא קבוע מותר לעשות בשלו אף שגורם נזק [ועי' לקמן בדף כ"ה ע"ב בתד"ה עני בשם ר"ת סברא הפוכה, ודו"ק]. אולם אביי חולק שאפי' בדבר שאינו קבוע צריך להרחיק בכדי שלא יזיק, והלכה כרב אשי.