[1] כן העמיד רשב"ם בד"ה ופרקינן משום וכו', שמכר ראובן הגזלן ללוי הלוקח שלא באחריות. וביארו בתד"ה דוקא, שהטעם שהוצרך רשב"ם להעמיד כן, דאם מכר באחריות שלא מפסיד הלוקח [דגובה חזרה מראובן הגזלן], גם אם היה יאוש ושינוי רשות חוזר לנגזל.

[2] כן הוכיחו תד"ה דוקא מן הירושלמי ועוד סוגיות, שאם נתיאש מן הקרקע אינה חוזרת אליו, ואף שקרקע אינה נגזל מ"מ מועיל בה יאוש. ולכן העמידו לסוגיין בשלא נעשה יאוש.

[3] וזוהי קושית הגמ' למה היה צריך התנא לדבר במכר, כיון שע"כ מיירי במת גזלן וא"כ שיעמיד ביורש שגם בזה יש חילוק בין קרקע למטלטלין, שבקרקע חשוב שמעון נוגע בדבר כיון שחוזרת אליו, ואילו במטלטלין יכול להעיד דאינו נוגע בדבר, כיון שרשות יורש כרשות לוקח ויש כאן יאוש ושינוי רשות ולא תחזור זו הקרקע לשמעון לעולם.

[4] וזהו שאמרה הגמ' הניחא למ"ד רשות יורש לאו כרשות לוקח וכו', כי לשיטתו גם פרה וטלית מוציאים מן יורשי הגזלן, ולא חשוב ביורש יאוש ושינוי רשות לקנותו דאינו כלוקח.

[5] בכה"ג בכל דבר אינו מעיד משום שהוא נוגע, דהלא אם יזכה המערער, יחזור הקונה עליו לתבוע מכח אחריותו.

[6] והטעם הוא דאין בע"ח גובה ממטלטלין שנמכרו (משועבדין) אפי' אם עשה לו אותם אפותיקי. אמנם במקרה זה מבואר לקמן בגמ' שלא מעיד לו גם במטלטלין, דחיישינן שמא הקנה לבע"ח את השעבוד על המטלטלין אגב קרקע (דאז יש קול) וא"כ גם במטלטלין יש חשש שהוא נוגע בדבר כדי להעמידן בפני בע"ח, וצריך להעמיד באופן שודאי לא הספיק לשעבד לבע"ח, [אלא שבזה אין חילוק בין מטלטלין לבית ושדה - תד"ה כגון].

[7] בכאן הוא נוגע בעדות, שרוצה שתעמוד ביד לוקח כדי להעמידה בפני בעל חובו שיגבה ממנה.