[1] וכיון דס"ל שלפי יוצאי מצרים נחלקה הארץ לבאי הארץ, א"כ הקובע הוא אלו שיצאו ממצרים, ולכך ראובן ושמעון נוטלים כל אחד רק חלק אחד ואותו מורישים לבניהם, ולא משנה כמה בנים היו להם.

[2] דכתיב לאלה תחלק הארץ, אלא שהוקשה לו דהא כתוב לשמות מטות אבותיהם, ולכך פירש שאחר שנוחלים הבנים לי"א החלקים מורישים אותם לאבותיהם יוצאי מצרים, ואז נוחלים אותם בניהם שוב שוה בשוה.

[3] ס"ל לדרוש מהפסוקים שגם יוצאי מצרים וגם באי הארץ נוחלים כל אחד חלק אחד, וא"כ נמצא ביד בני ראובן י"א חלקים י' שלהם ואחד של אביהם, וביד בן שמעון ב' חלקים, אחד שלו ואחד של אביו. ולשיטתו אין הורשת בנים לאבות.

[4] ס"ל לרש"י בחומש דדוקא אם אבי אביהן של בני ראובן ושמעון קיים אז אמרינן שמגיעה כל הירושה אליו ומוריש אותה לנכדים שוה בשוה, אבל אם הסבא נפטר קודם יצי"מ ורק ראובן ושמעון נמצאים, במקרה הנ"ל אפי' אם הם אחים בניהם יורשים כרגיל את מה שהם ירשו.

[5] כן פירשו תוס' לדעת רשב"ם, וכן משמע מהתוספתא, דכל הגזה"כ שהבנים מורישים לאבותיהם ואבותיהם מורישים לכל האחים בשוה הוא דוקא כשהאבות הם אחים.

[6] ס"ל לר"ת דגזה"כ שהבנים יחזירו לאבותיהם ואז כל אבות ישראל [או אבות אותו שבט] יחלקו בשוה, והנפק"מ בין ר' יונתן הנ"ל לבין ר' יאשיה שס"ל שליוצאי מצרים נתחלק, הוא לענין הנשים והטפלים באי הארץ שמתו אבותיהם, דלר' יאשיה הם יורשים מאבותיהם שהיו בני עשרים ביציאת מצרים, ולר' יונתן אינם מקבלים כלום דאבותיהם אינם באין לירש, והם אינם בני ירושה.

[7] כגון שהיה האב ביצ"מ בן כ' ומת במדבר ונכנס בנו לא"י כשהיה כבר בן כ', הרי שנוטל ב' חלקים, חלק האב שיצא ממצרים אחר גיל כ', וחלקו עצמו שנכנס לארץ אחר גיל כ'.

[8] וכגון שיצא מצרים אחר גיל ס' שלא נגזרה עליו גזירה למות במדבר.

[9] עי' ריטב"א שכתב: שכן שיטת הר"י מגאש ושכן מוכח בספרי

[10] וכן הוא משמעות הפסוק שאמר ובאלה לא היה איש מפקודי משה וגו' ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון. וזהו לשיטתו שס"ל שהם לא נחלו מחמת מה שהיו גם באי הארץ.

[11] אולם לשיטת תוס' שהם כן נחלו, א"כ ע"כ היו במנין הנ"ל, וא"כ קשה מהקרא. ותרצו שרק יהושע וכלב שהיו ראויים להיות בגזרת דור המדבר כיון שיצאו ממצרים מעל גיל עשרים ופחות מגיל ששים, הם היחידים שנשארו ולא מתו.