[1] לרשב"ם הפירוש שמתו חמש מתוך העשר. ולרשב"א פירושו, שמתו כל העשר בעונש מתי מדבר ונולדו חמש חדשים שיורשים אותם.

[2] לרשב"ם מיירי שנוספו עוד חמש על החמש. ולרשב"א מיירי שמתו החמש ונולדו עשר חדשים, דאז הם יורשים את החמש. ומקיים בזה לרשב"א למעט תמעיט, שאף שהם עשר הם יורשים רק חלק של חמש.

[3] בזה הקשו תוס' ד"ה בשלמא על רשב"ם, דאיך מקיים בזה ולמעט תמעיט נחלתו, דאף אמנם שמקבלים רק ה' חלקים, מ"מ מקבלים אותם האחרים שהיו ביציאת מצרים, דהא ליוצאי מצרים נחלקה, ולא נתמעט להם מנחלתם כלום, ורק ירושת האב היא זאת שמתחלקת לי' חלקים.

[4] וזהו שמקשה הגמ' לפירוש רשב"ם, דכיון שכתיב לרב תרבה נחלתו וע"כ קרא מיירי במי שהיה רק ביציאת מצרים דהא כתיב בתריה לשמות מטות אבותם - והיינו דקרא על יצי"מ מדבר, וא"כ איך אנו עושים ההיפך ונותנים לו נחלה מועטת, וכן במקרה ההפוך קשה כנ"ל.

[5] והיינו שלא היה להם חלק בארץ.

[6] כן כתבו תוס' בסד"ה ולמאן בשם רשב"ם, דלמ"ד דלבאי הארץ נתחלקה לא נטלו מידי יהושע וכלב מחלק מרגלים.