[1] דכיון שכתב לה רק חלק לכו"ע לא מחלה כתובה בגלל המתנה, וכיון שכן תגבה היא כתובתה מהנכסים קודם הבע"ח, היות ששטר כתובתה קודם להם.

[2] דכיון שנתן לה כל נכסיו מוחלת על שיעבוד כתובתה שיש לה מהם, ולכך אף שהשטר כתובה קודם לשטר הבע"ח כיון שמחלה לו לא תגבה, אלא א"כ יקנה בעלה אח"כ עוד נכסים חדשים.

[3] וביאר רשב"ם בד"ה תנן, שהוכחת הגמ' שבעינן לת"ק גם כתיבה, היא מדברי ר' יוסי שאמר אם קבלה וכו', משמע שאומר לת"ק דלא בענין כדבריך גם כתיבה וגם קבלה, אלא אם קבלה לא צריך לכתוב. דאם ת"ק היה אומר רק כתיבה, היה צריך ר' יוסי לומר אע"פ שכתב לה לא אבדה אלא א"כ כתבה. ובתד"ה מכלל כתבו בתחילה הוכחה אחרת, והניחו דקבלה עדיפא מכתיבה, וההוכחה דאם נאמר שלת"ק סגי בכתיבה לחודא, א"כ ת"ק מיקל יותר מר' יוסי, ומהלשון משמע שר"י הוא המיקל, לכן ע"כ שת"ק בעי תרווייהו, ואתא ר' יוסי לחלוק ולומר שמספיק בקבלה עליה. ובסוף דבריהם כתבו שכתיבה וקבלה שניהם שוים, ומזה שאמר ר' יוסי אע"פ שלא כתב וכו', משמע שת"ק החמיר להצריך שניהם, דאם ת"ק סובר שסגי בכתיבה לחודא, מה אע"פ דר' יוסי הרי שניהם שוים.

[4] כן משמע בתחילת הסוגיא, אולם אחר דמסקינן מדברי ר' יהודה דת"ק בעי תרווייהו, י"ל שר' יוסי בעי חדא או כתיבה או קבלה, כמ"ש רשב"ם בד"ה שותף בין הבנים: דלר' יוסי סגי בחדא או כתיבה או קבלה.