[1] הנה רשב"ם ג"כ התקשה בקושית התוס', דכיון שכל הקישואים כך הם שהחיצון מתוק והפנימי מר, א"כ כשתרם קישוא אחד מחמישים קישואים, שפיר עביד, דכמו זה כך השאר. ותירץ בד"ה כשהוא: שחיישינן שמא הקישוא שתרם יש בו חלק מר בפנימי שלו יותר משאר הקישואים, ולכן צריך להוסיף מחיצון אחר.

[2] זה המקרה של התורם אבטיח ונמצא סרוח, ורשב"ם למד את דברי ר' יוסי שיוסיף מן החיצון בכה"ג שכל הקישואים אותו דבר, ורק שחיישינן שמא מה שתרם יש בו חלק יותר מר וכנ"ל.

[3] תוס' ס"ל שכשכל הקישואים מרים לא צריך להוסיף כלום, ובזה לא דיבר ר' יוסי כלל, ולמדו שר' יוסי בא לחלוק על רבנן במשנה דהתורם קישות ונמצא מרה אבטיח ונמצא סרוח, דרבנן ס"ל דהוי תרומה ויחזור ויתרום שוב, ור' יוסי ס"ל שלא צריך לחזור ולתרום שוב אלא יוסיף מעט מהחיצון של קישוא אחר.

[4] כתבו בתד"ה ואם, שלרשב"ם הכוונה השבח שגדל בחלק הגדולים, שאמרו לשיטתו שמה שנשביח נשביח לחלקנו ולא לחלקכם. ור"י וריב"ם חולקים, דשבח שהושבח אפי' מכל הנכסים הוי של הגדולים.