[1] דהרי אמר רב פפא שהטעם שגובה מן היורשים הוא כדי שלא תנעול דלת בפני לוין, ולמ"ד שעבודא דאורייתא לא צריך לטעם זה דגובה משום שמשועבד, וכמו דאמרינן בקדושין [דף י"ג ע"ב], שגובה מן היורשים דהוי שעבודא דאורייתא.

[2] ופירש רבינו אליהו, דשם מיירי לגבי קרבנות שזהו מלוה הכתובה בתורה, ובזה גם למ"ד כאן ששעבודא לאו דאורייתא, יכול לסבור שבקרבן הוי דאורייתא (וזו סברת רב פפא), אולם גבי הלואה אין ראיה משם.

[3] הגם שקיימו ב"ד את השטר, אינו מועיל לעשותו כמלוה בשטר שיש לו קול, אלא רק להחזיקו כמות שהוא דהיינו שאינו מזוייף, ושטר שנכתב בכתב ידו אין לו קול בלי עדים, וגובה רק מבני חרי.

[4] אפי' שלא הוחזק בב"ד, מ"מ כיון שנמסר מתחילה בפני עדי מסירה, הרי שהוא שטר שיעבוד רגיל, ולר"א עדי מסירה הם כעדי חתימה ומפקי קלא.

[5] דדלמא לא העידו העדים רק על השטר הכתוב קודם ולא על הערבות, וא"כ אין קול על ערבות זאת, ולא ידעו הלקוחות להזהר ולא גובה מנכסים משועבדים.