[1] הוקשה לתוס' מדוע לא מנינו במשנתנו לכופר ושלושים של עבד לומר בכמה הם נדונים. ותי' דכיון שאין כופר אלא במיתת השור, ושור כבר למדנו שמיתתו בעשרים ושלושה, והכל הוא דין אחד.

[2] הנה ר' אליעזר ס"ל שמשלם כופר אפי' ע"פ הודאת הבעלים או עד אחד, שבאופנים אלו אין ממיתים את השור, וא"כ דין כופר אינו תלוי בדין השור, והוא בכלל שאר דיני ממונות שנדון בשלושה כחבלות וכדומה.

[3] לקמן בדף ו' ע"א מבואר שס"ל לר' אבהו שלא נחלקו רבנן על רשב"ג, וגבי דין לכו"ע שנים שדנו אין דיניהם דין ורק בפשרה דיניהם דין.

[4] ס"ל שרבנן פליגי על רשב"ג שאמר שרק בפשרה דיניהם דין, וס"ל שגם בדין דיניהם דין, ולכך אמרו כאן תוס' שקושיית הגמ' היא דר' אבהו אדר' אבהו.

[5] ואף שבגיטין דף פ"ח ע"ב גבי כפייה, ילפינן מאשר תשים לפניהם ולא לפני הדיוטות. תי' תוס', שהלימוד שם גופא הוא מכאן, ר"ל לפני איזה דיינים תשים - לפני הדיינים המפורשים במקום אחר שהם מומחים.

[6] הנה לרש"י שם בגיטין א"א לפרש כהנ"ל, דהרי הוא מפרש שהלימוד מלפניהם דבעינן מומחים הוא משום שקאי על הזקנים שעלו עם משה להר סיני קודם מתן תורה והם היו סנהדרין מומחים. ולכך פירשו תוס' לשיטתו שלענין כפייה לא ילפינן מאלקים שבכאן, אלא מקרא: דאשר תשים לפניהם, וכמו שדרשינן לקמן, אשר תשים אל כלי הדיינים.