בכורות דף לז. א

בפני כמה מתירים [1] את הנדר?

כשיש חכם כשאין חכם
לחכמים מתיר לבדו בשלשה הדיוטות
לר' יהודה בשלשה והחכם אחד מהם [2] אין מתירין

המוכר דברים דלהלן ונמצאו דבר איסור מה הדין?

בדברים שאין הנפש קצה:
בכור טבל, יין נסך
דברים שהנפש קצה: נבילות טריפות שקצים ורמשים
לסתם דמתניתין מחזיר את כל הדמים [3]
לר' שמען בר' אלעזר מנכה להם מהדמים [4] מחזיר להם כל הדמים

בכורות דף לז: א

באיזה אופן חשוב מום באזן?

כמה נקיבת האוזן? כמה יבשות האוזן
לת"ק מלא כרשינה - נכנסת ויוצאת לת"ק שאם תינקב לא תוציא דם
ר' יוסי בר"י כמלא עדשה [5] לר"י בן המשולם שנפרכת במישוש

בכורות דף לז: א

דברים דלהלן האם כשרים לרציעה?

כלי מתכת: מרצע, מחט מקדח מכתב כלי עץ: הסול והסירא (קוץ)
לר' יוסי בר' יהודה [6] רוצעים בהם רוצעים בהם
לרבי [7] רוצעים בהם אין רוצעים בהם

שדרה וגולגולת שחסרו, כמה יחסרו ולא יטמא באהל, וכן יחשב טרפה? [תוד"ה כדי].

לענין אהל לענין טריפה [8]
לבית
 
שמאי
שדרה שתי חוליות - חומרא שתי חוליות - קולא
גולגולת כמלא מקדח - חומרא כמלא מקדח - קולא
לבית
 
הלל
שדרה חוליא אחת - קולא חוליא אחת - חומרא
גולגולת כדי שינטל מן החי וימות - קולא [9] כדי שינטל מן החי וימות - חומרא

מה הוא שיעור חלון (מאור) שבין חדר לחדר שעוברת דרכו הטומאה?

מה השיעור? כדמיון?
נשבר הכותל מאליו כמלוא אגרוף גדול של בן בטיח הוא כראש גדול של אדם
נעשה בידי אדם כמלא מקדח גדול של לשכה כמלא מקדש גדול של לשכה [10]
-------------------------------------------------

[1] כן הוא הלשון הנאמר אצל חכם, ואצל בעל אמרינן מפירין, ומה שנקטה כאן הגמ' לשון מפירין גבי חכם לשינא דקרא נקט. - תוד"ה מפירין.

[2] והשנים האחרים אינם הדיוטות גמורים אלא ד"מסברי להו וסברי", דהיינו שיבינו אם מסבירים להם הלכות נדרים.

[3] אפי' כנגד הבשר שכבר נאכל, ושאר הבשר שלא נאכל יקבר. ואע"פ שנהנו שאכלו את הבשר, בכל אופן מחזיר להם את הדמים כי קנסו אותו על מה שהאכילם איסור. אכן אם הלוקח מכר את הדבר לגוי או נתנו לכלבים, מנכים לו מהדמים שמחזיר להם דמי טריפה, דלא קנסו אותו בכל הדמים כי סוף סוף לא האכילם איסור.

[4] כיון שנהנו, לכן זכאי המוכר לקחת תשלום מועט. אכן בגוונא שלא היה הדבר ראוי למוכר, אינו יכול להוריד להם מהתשלום, כיון שלא הזיקו אותו כלום בזה שאכלו שבין כה לא היה ראוי לו. אלא מיירי שאכלו בבכור את מקום המום, שלא יכול להראות את המום מחמת שהלוקחים אכלו, וכן מיירי בטבל שיכול לעשר אותו, וביין נסך בתערובת, אליבא דרשב"ג דס"ל שיכול למכור כולו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו.

[5] ואמרה הגמ' שקרובים דברי אלו להיות קרובים לאלו, כלומר שגודל כרשינה הוא קרוב לעדשה.

[6] מבואר בגמ' דדריש את הקרא (שמות כא:ו) "וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת" - בדרך של ריבוי ומיעוט וריבוי, וה"פ: תיבת "ולקחת" משמע שבא לרבות כל דבר, ובתיבת "מרצע" מיעט, ובתיבות "באזנו ובדלת" חזר וריבה כל דבר, דהיינו כל דבר שראוי לרצוע את אזנו עד הדלת. והכלל הוא שבריבוי ומיעוט וריבוי מרבים את הכל בין כלי מתכות ובין מרצע מעץ, ומעטים דבר אחד - דהיינו סם, שלא יתן על אוזנו סם חריף שינקוב את אוזנו.

[7] דריש את הקרא הנ"ל בכלל ופרט וכלל ואין אתה דן אלא כעין הפרט מה מרצע של מתכת אף כל של מתכת. וגם ריבה את המרצע הגדול, [וביאר התוס' הרא"ש (בקידושין כא:) שהריבוי הוא דאף שמחמת גודלו אינו נוקב אלא הוא חותך בכל אופן מותר לרצוע בו].

[8] ר"ת ס"ל בתוס' ד"וכן לטריפה" - קאי רק על שדרה אבל לא על גולגולת.

[9] וביארו התוס', דב"ה ס"ל שאם ניטל מאדם, זה גורם לו למות בשיעור קטן יותר מאשר נחסר ממנו ע"י ריקבון, ולכן נתנו שיעור יותר קטן, וחידשו שגם לענין טרפה משערים בשיעור הקטן הזה, וזה חידושו של רב יהודה.

[10] שהוא כפונדיון האיטלקי וכסלע נירונית וכמלא נקב של עול. לקמן בעמוד הבא יתבאר עוד שיטות בזה.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף