[1] דכבר היה לו ראשית אונו בגיותו.

[2] דכן מוכח מברייתא דאמרה להדיא שיש לו בכור לנחלה, ולכך אוקמא כריה"ג, וס"ל שכמו שאומרים גבי דידה "פטר רחם בישראל" - עד שיפטור רחמה בישראל, כך לגבי דידיה, אפי' שהיה לו בנים בגיותו בכל אופן הקובע הוא מה שיוולדו לו בנים ביהדותו.

[3] דסוף סוף היו לו בנים ובני נח בני פריה ורביה הם - כלומר, גם הם מצווים במצוה, וביארו התוס' (יבמות סב. בד"ה רבי) דאע"ג דלכמה דברים אמרינן ד"גר שנתגייר כקטן שנולד דמי", מ"מ כיון שבנכריותו קיים פריה ורביה - וזרעו מיוחס אחריו, לכן מועיל לו להפטר גם כשנתגייר.

[4] ס"ל דכיון שהדין הוא ד"גר שנתגייר כקטן שנולד דמי", הרי שאין לנו להתייחס במה שהיה לו קודם בגיותו.

[5] כיון דכתיב "למשפחותם לבית אבותם" - ואביו הוא ישראל.

[6] דלא נתחללה אמו מקדושת לויה בביאת הנכרי, ולכן הולד פטור. ואפי' למ"ד ד"מזההמין את הוולד" - דהיינו דאזיל בתר צד עכו"ם שבו, מ"מ אם נתגיירה הוא פטור כי יש בו גם צד לויה, ולכן הוא פטור מן הבכורה.

[7] דכיון שנבעלה לנכרי נעשית כזרה ונתחללה מקדושת כהונה (וה"ה שגם מקדושת לויה שבה נתחללה כמבואר בתוד"ה אלא) ולכן בנה חייב בפדיון.

[8] וזה שפירש"י שהוא לוי פסול ולכן עכ"פ הוא פטור מן הבכורה.

[9] דכיון שנבעלה לפסול לה - לגוי - ושדינן בתר אימיה לכן דינו כממזר.

[10] דהיינו דשדינן ליה בתר הגוי המזוהם, וכיון שאין ממזרות בגוי לכן הולד כשר.

[11] אבל כל זמן שהוא חי - ודאי שפטור, כי זוכה בפדיון בנו לעצמו. וה"ה כשמת אחר שלשים, שכבר זכה.

[12] דאומר הבן שבא מכח אביו שהיה פטור מליתן פדיון. ואף שנתגיירה מעוברת חייב בפדיון, ולא יכול לומר שבא מגברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה (דהיינו הגוי), דשאני בן הגוי שאין מתייחס אחר אביו כלל.

[13] דכיון שלא הוכרו מעולם לידע מי ביניהם הבכור, אפי' שיכתבו הרשאה להדדי לא מהני. אכן אם היה ניכר בשני אחים מתחילה מי הבכור ומי הפשוט, ולבסוף נתערבו ביניהם, יכולים לכתוב הרשאה להדדי וליטול חלק בכורה, ואין שאר האחים מדחים אותם.

[14] דדריש מה דכתיב גבי נחלה "וילדו לו" - דבעינן דרך לידה, למעוטי יוצא דופן. ומקשים תוס' (בד"ה ראשון) דא"כ למה גבי טומאת לידה נתמעט יוצא דופן מקרא ד"אשה כי תזריע וילדה זכר" - שתלד ממקום שהיא מזרעת, תיפו"ל מדכתיב "תלד". ולכן פירשו תוס', דגמרינן הכא גז"ש "לידה" "לידה" מטומאת לידה.

[15] דריש מדכתיב גבי טומאת לידה "תלד" לרבות יוצא דופן, שמכל מקום שנולד. וכמו שחשיב לידה לגבי טומאה כן לענין נחלה.

[16] ס"ל דמה שהוא בכור רק לדבר אחד - דהיינו בכור לפטר רחם אבל אינו בכור לוולדות (דאחיו היוצא דופן גדול ממנו) - אינו חשוב בכור לחמש סלעים.

[17] ס"ל דבכור לדבר אחד כנ"ל הוי בכור.