[1] דהיינו שחושב לאכול אותם כמות שהוא ע"י שימללם ויוציא מהם את הקליפה ויאכל את הגרעינים.

[2] דכיון שלא עשה בשבלים מה שצריך להן, דהיינו לדוש אותם וכו' עד שיהיו ראוים לעשות עיסה - לא נקרא שנגמרה מלאכתן.

[3] דכיון שהכניסם לדעה זו שלא לדושן וכו', הרי שכבר נגמרה מלאכתן ונתחייבו בתרומה ולא יכול לאכול מהן עראי. ואם יקח ביו"ט כמה מהם כדי לאכול מהם מלילות - צריך להפריש תרו"מ (ונמצא חיוב תרו"מ שמתחיל ביו"ט).

[4] ס"ל דבעינן שיעשה מהן דגן - דהיינו כרי, וכל שלא עושה מהם כרי הם פטורות. ודקדקו התוס' (בד"ה הא), דלפירש"י יכול לאכול מהן אפי' אכילת קבע - ולכן בכה"ג לא משכח"ל חיוב תרו"מ ביו"ט. והוקשה להם דאין הלשון משמע כן, דמשמע שרק אכילת עראי מותר. ולכן פירשו בהיפך.

[5] פי', אם הכניסם בדעה לעשות מהן עיסה, ושוב נמלך עליהם לאכול מהם מלילות, גם לריב"י חייב בתרו"מ. והטעם, דכיון שהכניסן על דעת לעשות מהם עיסה, הרי שנתחייבו בתרו"מ באותה שעה שיעשה מהן גורן, ועתה אם נמלך עליהם לאוכלם מלילות, הרי שעתה נגמרה מלאכתן - והם כבר חל עליהם חיוב תרו"מ לכשתגמר מלאכתן, ושוב לא יכול לאכול מהם עראי. ובכה"ג משכח"ל חיוב תרו"מ שחל ביו"ט גם לריב"י.

[6] דרשינן מדכתיב (במדבר יח:כו) "וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר" - מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר. פי', כיון שהוא כבר הגיע לשלב של מעשר - שצריך להפריש ממנו מעשר מן המעשר אין מפרישים ממנו כבר תרומה גדולה.

[7] דכתיב (במדבר יח:כט) "מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ" - ומשמע שאפי' מן המעשר צריך להרים תרומה גדולה. ולכאורה הפסוקים סותרים, ועל כרחך שהפסוק המחייב מיירי שעשה כרי (-אידגן) - שכבר נתחייב במעשר. והפסוק הפוטר מיירי בשלא עשה עדיין כרי - ולא חל עליו חיוב.