ביצה דף יד. א
הרוצה לדוך ביו"ט תבלין או מלח, היכן יכול לדוכם?
תבלין | מלח (בפני עצמו) | |
לבית שמאי | במדוך של עץ (אבל לא בשל אבן) | בפך חרס ובכף גדולה [1] (אבל לא במדוכה) |
לבית הלל | כדרכן במדוך אבן | במדוך של עץ (אבל לא בשל אבן) |
לר' מאיר | כדרכן במדוך אבן - גם עם מלח [2] | לב"ש: בפך חרס ובכף גדולה, ולצלי [3] לב"ה: כדרכן במדוך אבן [4], אפי' לקדרה [5] |
מה הדין באופנים דלהלן האם מותר לדוך תבלין כדרכו או צריך שינוי?
בידע מאתמול מה רוצה לבשל והתבלין מפיג טעם |
בכרכום - אינו מפיג טעם ולא ידע מה יבשל |
||
לרב הונא ורב חסדא |
חד אמר - לא כל הקדרות צריכות תבלין | צריך שינוי | מותר כדרכו |
וחד אמר - תבלין מפיג טעמו | מותר כדרכו | צריך שינוי |
האם מותר לכתוש במכתשת מינים דלהלן?
טיסני - כותש כל חיטה לארבעה | לתבשיל חלקא ודייסא | |
מכתשת גדולה | אסור | אסור |
מכתשת קטנה (של תבלין) | לאביי: אסור [6] לרבא: בא"י אסור, בבבל מותר [7] |
מותר |
ביצה דף יד: א
הרוצה לברור קטניות ביו"ט באופנים דלהלן, האם מותר?
לברור אוכל - לאוכלו מיד | לברור פסולת מאוכל | |
לבית שמאי | מותר | אסור [8] |
לבית הלל | מותר | בחיקו [9] בקנון ובתמחוי: מותר [10] בטבלא נפה וכברה, או להדיח ולשלות [11]: אסור |
לרבן גמליאל | מותר | מותר אפי' להדיח ולשלות |
האם מותר לשלח ביו"ט מינים דלהלן?
מנות בשר ודגים מוכנות |
בהמה חיה ועוף אפי' לא שחוט, שמנים סלתות וקטניות לא מוכנים |
תבואה | |
לבית שמאי | משלחים [12] | אין משלחים | אין משלחים |
לבית הלל | משלחים | משלחים | אין משלחים |
לר' שמעון | משלחים | משלחים | משלחים |
[1] פי', שלא דכן בעלי ומדוכה, אלא דך אותו בתוך הפח חרס ששם נמצא המלח (וזה המדוכה), ובמקום עלי משתמש בעץ הפרור - דהיינו כף גדולה שבה מגיסים את הקדרה.
[2] ר"מ חולק על משנתנו וסובר שלא נחלקו ב"ש וב"ה לגבי תבלין שאפשר לדוכו כדרכו, ולא עוד שיכול לתת עמו מלח ולדוכם יחד בלא שינוי.
[3] דהיינו שתי חומרות, אחת שלא ידוך במדוכה כלל אלא רק בפח חרס ובכף, ועוד חומרא שלא ידוך כמות גדולה אלא מעט מלח כמו שנותנים לצלי, אבל לא כמו שנותנים כדי לבשל בשר בקדרה.
[4] אכן אמר רב אחא ברדלא לבנו, שיטה את המדוכה על צידה מתי שהוא דך. כלומר אף שאין צריך לעשות שינוי במה שיכול לדוך באותם כלים שדך בחול, מ"מ צריך לעשות שינוי במעשיו.
[5] והיינו שתי קולות, שגם יכול לדוך כדרכו אפי' במדוך של אבן, וגם יכול לדוך כל כמות שצריך.
[6] ולשיטתו באה הברייתא לומר שני דינים: א) שאין עושים טיסני כלל - אפי' במכתשת קטנה משום שיש בו הרבה טורח, ב) שאין כותשים במכתשת גדולה כלל אפי' לחילקא ולדייסא שאין בהם הרבה טורח.
[7] והברייתא באה לומר דין אחד, דאין עושים טיסני - משום שאין כותשים במכתשת, ואה"נ דאפי' במכתשת קטנה אסור - ומיירי לבני א"י שיש להם עבדים שמכינים להם מאכל ומזלזלים ועושים בגדולה ואומרים בקטנה עשינו. והברייתא השניה שהתירה מכתשת - מיירי בקטנה ולבני בבל שאין להם עבדים.
[8] דצריך לעשות שינוי, והדרך לברור היא פסולת מתוך אוכל - וזה אסור.
[9] היינו שנותן סדין בחיקו ועליו נותן את הקטניות ומגלגלן עד שנבררים.
[10] ודוקא בכה"ג שהואכל מרובה על הפסולת, אבל כשהפסולת מרובה על האוכל גם ב"ה מודים שאסור לברור פסולת מתוך אוכל. ומקשה הגמ' כשהפסולת מרובה הכל אסור משום מוקצה, ומתרצת שהכוונה בפסולת מרובה בטירחתה שהיא קטנה ודקה שאז חשוב פסולת מרובה בטירחא על טירחת האוכל - ובזה מודים ב"ה שיבורר אוכל מתוך פסולת דוקא.
[11] פי', נותנים הכל בדלי, ומדיח ומציף אותם בהרבה מים, ואז צפה הפסולת למעלה והוא שולה אותה והקטנית נשארת למטה.
[12] כלומר, באופן שאין הדרך להשאיר אותם למחר, אולם אסור לשלוח דבר שיש לחוש שהמקבל יניחנו למחר - דא"כ נמצא שטרח ביו"ט טירחא שלא לצורך.