[1] רש"י (בד"ה כל חדא וחדא וכו') פירש בדעת רב הונא שאמר גבי בני באגא דרמו עליהו קמחא, דבני חילא שמותר לאפותה ביו"ט - היכא דחזינא דאי יהבו לינוקא חדא ריפתא לא קפדי, דס"ל שעיסה חציה של נכרי וחציה של ישראל מותר לאפותה, ולכן גם כאן מותר לאפות מצד מה שיש חלק לישראל לתת ממנה לינוקא.

[2] כן כתבו התוס' (בד"ה חזינן), שמודה רב חסדא לרב הונא גבי עיסה שאסור והטעם שהרי אפשר לחלקה קודם אפיה ולאפות רק את החלק שלו, משא"כ גבי קמחא דבני חילא שהתיר רב הונא לאפות משום שמיירי שהיה כל הקמח של בני חילא ורק ע"י שהיו ישראל אופים בשבילם לא היו מקפידים אם היו נותנים ריפתא לינוקא, וכיון שכן האפשרות לקחת לצורך ישראל - היא רק אחר האפיה ולכן מותר לאפות את הכל.

[3] הנידון לשיטת ר' יוסי הגלילי לקמן (בעמוד ב') דממעטינן "לכם" - ולא לכלבים, אולם לר' עקיבא דס"ל "אפילו נפש בהמה במשמע" - אין נידון שמותר.

[4] דכיון שיכול לפייסם בנבלה כל העיסה נעשית לצורך הרועים ומותר לעשות ביו"ט, אבל אם אין לו לפייסם בנבלה אסור - דיכול לחלקה ולאפות רק מה שצריך לרועה.

[5] ר' יהושע בן לוי אמר שאסור להזמין את הנכרי ביו"ט משום שחיישינן שמא ירבה הישראל בבישול או באפיה בשביל הנכרי. וזה דלא כדברי רב הונא שהתיר לאפות בשביל הגוי - אם יהנה מזה הישראל אפי' מעט, וא"כ כ"ש שמותר להרבות בשביל הגוי.

[6] הנידון הוא אליבא דר' יוסי הגלילי שאמר "לכם" - ולא לכלבים, אבל לר' עקיבא דס"ל ד"נפש" משמע אפי' נפש בהמה, מותר לטלטל בשביל צורך הבהמה.

[7] דאסורה בהנאה כדין יין נסך. והגם דהוי גרף של רעי, מ"מ לא עושים גרף של רעי לכתחילה.

[8] וביארו התוס' (בד"ה לא), דמיירי באופן שעושה אותם לשתיה ושותה מהם קצת ומרבה גם בשביל רחיצה.