ברכות דף כה. א
ריח רע שיש לו עיקר, והרחיק ד' אמות כדלהלן האם יכול לקרות?
| הרחיק מהעיקר | הרחיק ממקום שכלה הריח | |
| לרב הונא | יכול לקרות | |
| לרב חסדא | אינו יכול לקרות | יכול לקרות |
מה הדין לקרות ק"ש כנגד הצואות דלהלן? [תוד"ה לית].
| צואת אדם תרנגולים ואשפה | צואת חזירים וכלבים | ||
| לברייתא הראשונה | אסור לקרות כנגדן | ||
| לברייתא השניה שהביא רבא |
אסור לקרות כנגדן [1] | כשנתן בהם עורות | אסור לקרות כנגדן |
| כשלא נתן בהם עורות | מותר לקרות כנגדן | ||
מה הדין בריח רע שאין לו עיקר?
| לקרות ק"ש | ללמוד תורה | |
| בדידיה | אסור | אסור |
| בדחבריה | אסור | מותר - ומשום ביטול בית המדרש |
היתה טומאה עוברת תחת אילן שיושב שם, או שעבר תחת אילן שיש שם טומאה מה הדין?
| טומאה עוברת תחת אילן ועומד שם | עבר תחת אילן שיש שם טומאה | |
| בטומאת צרעת, אבן המנוגעת | אינו נטמא | נטמא |
| טומאת מת | נטמא | נטמא |
ספק צואה או ספק מי רגלים מה הדין?
| ספק צואה | ספק מי רגלים | |||
| בבית | באשפה | בבית | באשפה | |
| לרב יהודה | אסורה | מותרים | ||
| לאיכא דאמרי | מותרת | אסורה | מותרים [2] | |
ברכות דף כה. א
עד אימתי אסורים מי רגלים לקרות כנגדן?
| כל זמן שמטפיחין | כל זמן שרישומן ניכר [3] | |
| לשמואל, ר' יוחנן, עולא, רב יוסף, רבא | אסור | מותר |
| לגניבא משמיה דרב | אסור | |
עד מתי אסורה צואה לקרות כנגדה?
| עד שיקרמו פניה | כשזורקה ואינה נפרכת [4] | כשגוללה ואינה נפרכת [5] | |
| לרב יהודה א"ר [6] | אסורה | מותרת | מותרת |
| לרבה ב"ר הונא א"ר | אסורה | אסורה | מותרת |
| לאיכא דאמרי | אסורה | אסורה | אסורה |
ברכות דף כה: א
מי רגלים המטפיחין כדלהלן האם אסור לקרות כנגדן?
| בטופח על מנת להטפיח | בטופח שלא על מנת להטפיח | |
| לת"ק | אסורים | מותרים |
| לר' יוסי | אסורים | |
האם יכול לקרות ק"ש כשהוא מכוסה במים?
| במים צלולים | במים עכורים | |
| לאמוראים בשם רב, וליש אומרים | אסור - עד שיעכרן ברגלו | מותר |
| לתנא קמא | מותר - דלבו ועקבו רואה את הערוה מותר | מותר |
מה הדין בעקבו רואה את הערוה או נוגע?
| עקבו רואה | עקבו נוגע | |
| למתני רב זביד | מותר | לאביי: אסור, לרבא: מותר |
| למתני רב חיננא | לאביי: אסור, לרבא: מותר | אסור |
| להלכה | מותר | אסור |
ברכות דף כה: א
כמה מים צריך ליתן בשביל מי רגלים כדי שיתבטלו?
| כשנותן בתחלה קודם שיטיל מי רגלים | כשנותן לבסוף על המי רגלים | |
| לסברת רב נחמן | כל שהן | לסתמא דברייתא: כל שהן לר' זכאי: רביעית |
| לסברת רב יוסף | לסתמא דברייתא: כל שהן לר' זכאי: רביעית [7] |
רביעית |
היה גרף של רעי או עביט של מי רגלים או מי רגלים עצמם לפני או אחרי המטה מה הדין?
| היה לפני המטה - שאין המטה מפסקת |
היה לאחר המטה - שהמטה מפסקת ביניהם |
|
| לר' שמעון בן אלעזר | מרחיק ד' אמות וקורא | קורא מיד ואין צריך להרחיק |
| לר' שמעון בן גמליאל | אפי' בית ק' אמה אינו קורא עד שיוציאם או יניחם תחת המטה | |
אליבא דרשב"א שאם רוצה לקרות בבית שיש בו מי רגלים צריך ליתנם תחת המטה,
באיזה גובה מטה מיירי שיועיל [8]?
| בפחות מג' טפחים | בד' ה' ו' ז' ח' ט' | בעשרה טפחים | |
| באיזה גובה מועיל? | מהני | איבעיא ולא איפשטא | ודאי לא מהני |
[1] ובתוס' הביאו בשם רבינו יהודה דדוקא כשהן בלול שלהם שיש שם סרחון גדול אבל בתרנגולים ההולכים בבית אין חוששין. ובירושלמי יש דבאדומים בלבד יש לחוש. עוד הוסיפו תוס' מהירושלמי, שיש להרחיק מגללי בהמה של חמור.
[2] ס"ל דלא אסרה תורה אלא כנגד העמוד, ושלא כנגד העמוד שכבר נפלו לארץ מותרים מהתורה וגזרו בהם רבנן, ורבנן לא גזרו על ספק. וגם בודאן הגזירה היא רק כל זמן שמטפחין.
[3] אבל נבלעו שאין רישומן ניכר מותר לכו"ע.
[4] ואז היא נקראת יבשה כחרס, אולם אם נתייבשה יותר ונפרכת כשזורקין אותה - מותר.
[5] פי', דס"ל שאפי' אם זורקה ונפרכת עדיין נחשבת לחה, עד שתגיע למצב שכשגוללה (בנחת - ריטב"א) ואינה נפרכת, דאז הוא סימן ברור שהיא יבשה.
[6] וכן ס"ל לר' יהודה מדיפתי שאמר לרבינא תעיין בה אם קרמו פניה. ולא"ד שאמר לו תבדוק אם "מפלאי אפלויי" - דהיינו סדקים סדקים, מבואר שסבר שצריך שתהיה יבשה.
[7] וכן נהג רב יוסף למעשה להצריך רביעית מים אפי' בתחלה - וכר' זכאי.
[8] כן הוא לגירסת רש"י ופירושו, וע' בריטב"א שהביא גירסא ופירוש הפוך.