[1] בכל תפלה הברכה הרביעית היא "חונן הדעת", אולם במוצאי שבת דינו לר"ע לומר הבדלה בברכה רביעית בפני עצמה, ואח"כ יאמר ברכת "חונן הדעת".

[2] כן אמר רב שמן בר אבא לר' יוחנן, שאחר התקנה האחרונה שחזרו והענו ואמרו להבדיל בתפלה "הם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס" - והכוונה שכשאפשר לו גם להבדיל על הכוס אחר שהבדיל בתפלה צריך לעשות כן (ע' שטמ"ק ומאירי). וכן אמר ג"כ רבה ורב יוסף, שהמבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס. וכן תירצו את הברייתא בלשון זו "אלא אימא מפני שאומרה על הכוס". וכן אמרו משמו של ר' יוחנן, שהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס. וכן הסיק רבא בסוף הסוגיא, דהבדלה כמו קידוש, דכמו בקידוש אע"ג שמקדש בתפלה - מקדש על הכוס, כן בהבדלה, אף שמבדיל בתפלה - מבדיל על הכוס. ומדין זה למד רב נחמן בר יצחק ק"ו, שאם הקדים להבדיל על הכוס ודאי צריך שיבדיל בתפלה, "ומה תפלה דעיקר תקנתא היא - אמרי המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס, המבדיל על הכוס דלאו עיקר תקנתא היא - לא כ"ש".

[3] ע' בנמוקי יוסף שגרס להדיא בסוגיין "אם הבדיל בזו או בזו - ינוחו ברכות על ראשו", וגם לגירסא שלפנינו "אם הבדיל בזו ולא הבדיל בזו ינוחו ברכות על ראשו" יש לפרש כן. אכן הגר"א פירש, ואם הבדיל בזו ולא הבדיל בזו, דהיינו שהבדיל על הכוס ולא הבדיל בתפלה ינוחו ברכות על ראשו, עכ"ד. ואין כוונתו לחלוק בעיקר הדין שלר' אחא מבדיל רק באחת מהן, אלא שהאמירה "ברכות ינוחו על ראשו" היא דוקא אם הקדים להבדיל על הכוס - שהיא הבדלה יותר משובחת לשיטתו, אולם לא מיירי על מי שרוצה שלא להבדיל בתפלה - ומשום שרוצה להבדיל על הכוס, דזה לא משובח, דדלמא ישכח להבדיל על הכוס - ונמצא שלא הבדיל בכלל. (וע"ע בשאגת אריה סוף סימן ס', ובפירוש בית יוסף).

[4] מבואר בסוגיא דהגם שבכל מוצאי שבת ס"ל לחכמים שאומרה להבדלה בחונן הדעת, מ"מ כשחל מוצאי שבת ביו"ט שאינו אומר "חונן הדעת" - גם חכמים מודים לר"א שאומרה בהודאה.

[5] והחילוק בין הלשונות הוא, דלשון "מטין" - שאין דורשים כן לרבים, אלא רק אומרים כן ליחיד השואל. ולשון "נראין" - דאין מורים כן כלל, אלא אם עשה כן אין מחזירים אותו, (ולא מבואר בסוגיא מה כן צריך לעשות לכתחלה, וצ"ב). ולשון "הלכה" הוא כפשוטו - שכן הלכה. ולשון "מודים" פירושו, שגם חכמים מודים לר"א בזה.

[6] והיינו שבתוך ברכה רביעית של יו"ט מוסיף באמצע "ותודיענו" - קודם שאומר "ותתן לנו" וכו'.