[1] והא דאיצטריך להאי דרשא, ולא יליף לה מג"ש "קדש" "קדש" - ממעשר שני, תירצו התוס' (ד"ה אחליה), דאי מהאי ג"ש היינו לומדים אותה משביעית - ולחומרא ולא ממעשר, והיינו אומרים כמו שביעית שאין לה פדיון כן הדין ברבעי. ועוד, דאם היינו לומדים ממעשר שני, היינו אומרים שנוהג רק בשנות אבד"ה שנוהג בה מעשר שני, אבל בשנות ג"ו לא ינהג חילול הנ"ל.

[2] פי', דיש ב' אפשרויות מהיכן ללמוד שדין רבעי נוהג רק בכרם, או ללומדו מ"קודש הלולים" - דבר שמהללים עליו - והיינו יין. או ללמוד זאת מג"ש "תבואה" "תבואה" - שמיירי דוקא בכרם. ורבי יליף לה בג"ש ולשיטתו מיותר חד "הלולים" לענין שיין טעון ברכה לאחריו.

[3] ע' מהרש"א שביאר שלגירסת רש"י לא גרסינן לתיבות "בשר ביצים ודגים" - דכל שלא בר נטיעה אפשר למעט גם ירקות שאינם בני נטיעה.

[4] והוקשה לתוס' על גירסא זו, דלמ"ד "נטע רבעי" למה מקשה רק מדבר שאינו גדולי קרקע הא יש להקשות אפי' מירקות דהגם שהם גדולי קרקע מ"מ אינם בני נטיעה. ועל זה תירצו התוס', שעל ירקות לא היה קשה, דאיכא למימר קמה תוכיח שאינה בת נטיעה. והגם שיש לדחות לבמה הצד הזה ולומר: מה לכרם וקמה שחייבים בפאה תאמר בירקות, מ"מ כבר עדיף היה לו להקשות בקיצור התינח גדולי קרקע אבל דבר שאינו גדולי קרקע מאי איכא למימר - שודאי אין ללומדו, כן ביאר המהרש"א את דבריהם.

[5] ע' באחרונים שהאריכו הרבה בביאור תירוץ התוס' ובגירסא. וכאן כתבנו ע"פ התוס' הרא"ש.