ברכות דף נ: א

מה דין יין באופנים דלהלן?

קודם שנתן לתוכו מים - יין חי אחר שנתן לתוכו מים - יין מזוג
לענין נטילת ידים לר' אליעזר: נוטל ממנו לידים [1]
לרבנן: אין נוטל ממנו לידים
אין נוטל ממנו לידים
לענין ברכת הגפן לר' אליעזר: מברך העץ
לרבנן: מברך הגפן
מברך הגפן
לענין כוס של ברכה אין מברך עליו -
דבעינן מצוה מן המובחר
מברך עליו

אמר שמואל: "עושה אדם כל צרכיו בפת" - באיזה אופן מיירי, והאם הלכה כן? [תוד"ה כמאן].

באיזה אופן מיירי? האם הלכה כן?
לתוס' ולבה"ג שאין נמאסת הפת הלכה כן [2]
לרבינו תם/חננאל אפי' אם הפת נמאסת אין הלכה כן

האם מותר לעשות בפת ארבעה דברים דלהלן? [תוד"ה כמאן, אין].

א) להניח בשר חי עליו.
ב) להעביר עליו כוס מלא. ג) לזורקו מאחד לשני
ד) לסמוך בו את הקערה [3]
לתנא דברייתא אסור אסור
לשמואל אסור [4] מותר

שכח והכניס אוכלים ומשקים בלא ברכה מה יעשה?

בדבר שנמאס אם יוציאנו בדבר שלא נמאס אם יוציאנו
באוכלים יסלקנו לצדדי פיו - ויברך יפלוט - ויברך
במשקים יבלעם -----
-------------------------------------------------

[1] רש"י מפרש שיש לו דין מי פירות, וס"ל שנוטלים ידים במי פירות. ותוס' (בד"ה בורא) הביאו דיש מפרשים שלא ראוי לנטילה אלא מים דוקא.

[2] והגם שבגמ' העמידו את דברי שמואל כר"א (הסובר שאפשר אפי' ליטול ידים ביין כל שלא נמזג), אין הכוונה לומר ששמואל סובר כר"א ואין הלכה כדבריו, אלא להיפך שר' אליעזר סבר לה כשמואל ועדיף משמואל, דאילו שמואל התיר רק היכא שלא נמאס, ור"א התיר אפי' ליטול ידים ביין - הגם שהוא נמאס. ולכך היכא שלא נמאס ע"י שימושו, גם רבנן מודים לשמואל, והלכתא כוותיה.

[3] באופן שנותן פת תחת קערה שיש בה דברים יבשים כדי ליישרה, אבל בפת שיש בה משקים שנמאסת הפת - לא מיירי. וכתבו התוס' (בסוף ד"ה כמאן), די"א שצריך לאוכלו אח"כ - וכן נוהגים.

[4] פירשו התוס' (בד"ה אין), דבשלשה דברים אלו מודה שמואל משום שהפת נמאס, או מתבזה בזריקתו. וכל מה שאמר שמואל שעושה אדם כל צרכו בפת הוא כשלא נמאס.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף