[1] רש"י מפרש שיש לו דין מי פירות, וס"ל שנוטלים ידים במי פירות. ותוס' (בד"ה בורא) הביאו דיש מפרשים שלא ראוי לנטילה אלא מים דוקא.

[2] והגם שבגמ' העמידו את דברי שמואל כר"א (הסובר שאפשר אפי' ליטול ידים ביין כל שלא נמזג), אין הכוונה לומר ששמואל סובר כר"א ואין הלכה כדבריו, אלא להיפך שר' אליעזר סבר לה כשמואל ועדיף משמואל, דאילו שמואל התיר רק היכא שלא נמאס, ור"א התיר אפי' ליטול ידים ביין - הגם שהוא נמאס. ולכך היכא שלא נמאס ע"י שימושו, גם רבנן מודים לשמואל, והלכתא כוותיה.

[3] באופן שנותן פת תחת קערה שיש בה דברים יבשים כדי ליישרה, אבל בפת שיש בה משקים שנמאסת הפת - לא מיירי. וכתבו התוס' (בסוף ד"ה כמאן), די"א שצריך לאוכלו אח"כ - וכן נוהגים.

[4] פירשו התוס' (בד"ה אין), דבשלשה דברים אלו מודה שמואל משום שהפת נמאס, או מתבזה בזריקתו. וכל מה שאמר שמואל שעושה אדם כל צרכו בפת הוא כשלא נמאס.