בבא קמא דף כט. א

ממונו שהזיק בשעת נפילה, או אחר נפילה האם חייב עליו?

הניח קנקנים בראש הגג ונפלו ברוח מצויה נתקל ונשברה כדו, וכן נתקל גמלו בו ונפל [1] הניח וכו' ונפלו ברוח שאינה מצויה
לר' מאיר חייב חייב פטור
לרבנן חייב פטור פטור

במה נחלקו ר"מ ורבנן במתניתין?

הוחלק אחד במים - בשעת נפילה שלקה אחד בחרסית - אחר נפילה
ת"ק - ר' מאיר חייב - דנתקל פושע הוא חייב - דמפקיר נזקיו חייב
ר' יהודה - רבנן פטור - נתקל לאו פושע הוא פטור - מפקיר נזקיו פטור

בבא קמא דף כט: א

המפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה, או שהניח תקלה והפקירה, מה הדין?

אליבא דר' מאיר אליבא דרבנן
לר' יוחנן (למסקנא) חייב חייב
לר' אלעזר (למסקנא) חייב פטור [2]

ההופך את הגלל ברה"ר באופנים דלהלן מה הדין?

בנתכוון לזכות בו לא נתכוון לזכות בו [3]
למ"ד מפקיר נזקיו חייב חייב הפכה יותר משלשה: חייב
הפכה פחות משלשה: פטור
למ"ד מפקיר נזקיו פטור חייב פטור
-------------------------------------------------

[1] וביארה הגמ' לקמן כיצד שייך שתי המציאויות, בכדו הוא פשוט: בשעת נפילה אם נתקל ונפלה ונשברה והזיק הכד קודם שהיה שהות לבעל הכד לסלק את השברים. ולאחר שעת נפילה, היינו שהזיקה אחרי שהיה שהות בידו לסלק את החרסים. וגבי גמל ג"כ משכח"ל, בשעת נפילה כגון שנתקל ונתקל בו הגמל. ואחר נפילה שהפקיר את נבילת הגמל.

[2] ס"ל שכל מה שפטרו חכמים הוא אחר נפילה - שאנוס הוא, אבל מפקיר נזקיו דעלמא חייב.

[3] והסיקה הגמ' שאין לחלק באופן זה בין אם החזירה למקומה ללא החזירה למקומה, דגם אם החזירה למקומה הראשון חייב כיון שהיה כאן סילוק ההיזק לגמרי, וכשהחזירו למקומו הוא כאילו חפרו מחדש.

-------------------------------------------------