[1] ולא אומרים שהיה לו להזהיר, דכיון שלא היה לו שהות לעמוד לא היה לו גם להזהיר לשני הבא אחריו דהרי הוא טרוד מחמת נפילתו.

[2] ולא אומרים שהיה לו להזהיר, כיון שטרוד הוא בכיתופו - דהיינו לסדר את הקורה על כתיפו, וכיון שכך הוא הדרך היה לבעל החבית לשמור ממנו מרחק מספיק כדי זמן שעומד לכתף.

[3] בתחילה פירשה הגמ' תיבות אלו במימרא דרבא, דה"ק: על הנזקים שהזיק גוף הראשון את השני, ועל הנזקים שהזיק ממון הראשון את השני. אכן הוקשה לגמ' על פירוש זה מהברייתא, שאמרה כולם חייבים על נזקי גופם ופטורים על נזקי ממונם - והיינו שגם הראשון פטור על נזקי ממונו. ולכן פירשה הגמ' (בעמוד ב') על נזקי גופו של השני, או על נזקי הממון של השני. ואה"נ על מה שהממון הזיק - דהיינו הכד שנשבר - בין ממון ראשון ובין ממון שני שהזיק פטורים הראשון והשני על הנזקים הללו שממונם הזיק.

[4] מבואר בגמ' שגם כאן נחלקו ר' יוחנן ורב נחמן היכי מיירי, דלרב נחמן מיירי אפי' בכה"ג שלא היו יכולים להספיק לעמוד - מ"מ מחמת שלא הזהיר חייב. ואילו ר' יוחנן מעמיד את דין הברייתא שחייב, דוקא בכה"ג שהיה להם שהות לעמוד, אבל אם לא היה להם שהות לעמוד לא חייבים גם להזהיר.

[5] דגוף השני נחשב רק כבור, כיון שלא נפל מחמת עצמו אלא נתקל. אכן קשה על זה, דהרי מה שנחשב פושע הוא לא מחמת נפילתו, אלא מחמת שלא עמד, וא"כ מה החילוק בין הראשון לשני. מ"מ כיון שאין פירוש זה קאי למסקנא, דהרי חוזרת הגמ' להעמיד כמו שהעמידה בתחילה, לכן לא חש לדקדק בזה, - תוד"ה אמר.

[6] אכן כל סברא זו שייכת דוקא אליבא דשמואל - דאמר שאפי' היכא שלא הפקיר את הנזק חייב משום בור, ולכן כאן אף שודאי אינו מפקיר גופו - חיובו רק מדין בור ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים. אולם לרב דס"ל דכל תקלה שלא הפקירה הוי שור - וחייב בו על הכלים, אי אפשר לשיטתו לפרש את דברי רבא, ששני חייב על נזקי גופו ולא על נזקי ממונו, דהיינו שפטור על נזקי כלים של השלישי.

[7] ולרב מיירי היכא שהפקיר, דהיכא שלא הפקיר חייב מדין שור, ולשמואל מיירי בין הפקיר ובין לא, דחייב מדין בור. אולם חייב דוקא על גופו של שני ולא על ממונו, כי לא מצינו בור שחייב בו על הכלים.

[8] וכך פירש רב אדא בר מניומי את הברייתא לפני רביא, ששאמרה "כולן חייבין על נזקי גופן ופטורין על נזקי ממונן" - והכוונה גם על הראשון שהזיק בכדו שנשבר. מיירי בכלים שהזיקו את הכלים, וכדין בור שלא מצינו שחייב עליו את הכלים.

[9] ולכן חייב בין על נזק גוף של השלישי ובין על נזק ממון של שלישי, כיון שגם הוא חשוב אדם המזיק, שהיה לו לעמוד ולא עמד.

[10] דאף שנחשב פושע על זה שלא עמד, מ"מ אינו נחשב פושע במה שנתקל ונפל, ולכן על מה שגופו מזיק הוא חייב בין על גוף ובין על כלים של שלישי, אולם מה שממונו הזיק הוא פטור, דהרי לא הוא עשה את הבור הזה, כי נפילתו נגרמה באונס.

[11] דכ"ש שאם לא היה עומד היה נשבר, ואפי' במהלכים פטורים כיון שלשניהם יש רשות להלך והיו צריכים לראות אחד את השני.

[12] דבעל הקורה הלך כדרכו, ורק מחמת שבעל החבית מיהר לכן נתקע בקורה, ונמצא שבעל החבית שבר את חביתו.

[13] דכיון שעמד פתאום ולא הזהיר, ובעל החבית ממשיך ללכת כדרכו - הרי שבעל קורה גרם את הנזק.