[1] פי', שלש פעמים נתחכך בכותל כדי להפיל אותו על בני אדם, והוא באמת חייב מיתה בפעמים האלה - כיון שנתכוון להרוג את האדם, אלא שברח ולא הרגו אותו. ובפעם הרביעית שהוא כבר מועד, נתחכך בכותל להנאתו - ונפל על בן אדם, והראיה שהפעם זה היה להנאתו היא ממה שגם אחרי שנפל הכותל עוד המשיך להתחכך באבנים.

[2] יש היקש בפסוק (שמות כא:כט) "השור יסקל וגם בעליו יומת" - המלמד אותי שדוקא באופן שהבעלים הם במיתה השור בסקילה, ובאופן זה שהרג השור שלא בכוונה כשם שהבעלים פטורים כך השור פטור.

[3] ומזה לומדים דין קבוע, שאע"ג שיש כאן תשעה ישראלים ויש ללכת אחר הרוב, מ"מ כיון שהכנעני קבוע ביניהם הוי ליה מחצה על מחצה וספק נפשות להקל - ופטור הזורק.

[4] פי', יש שור של יתומים שאין להם אפוטרופוס, ויש שיש להם אפוטרופוס.

[5] והתורה אמרה (שמות כא:כט) "והועד בבעליו". ומבואר בגמ' שאפי' אם נגח ולבסוף הקדיש או הפקיר ג"כ פוטר ר' יהודה, דבעינן שתהא נגיחה והעמדה וגמר דין של השור שוים בבעלים אחד.