[1] אולם מסתפק רבה האם הוא קונה מדאורייתא כמו אבידה, או שקונה רק מדרבנן, דשונה דינו מאבידה ששם בא לידו הדבר בהיתר ולא כגזילה שבא לידו באיסור.

[2] במשנה מבואר חילוק בין בעל הבית לבין עבדן, שבעל הבית שמשתמש בעורות לעצמו בלא למוכרן, אם חשב להשתמש בהם בלא תיקון - מחשבה מועילה להוריד עליהם שם כלי ומקבלים טומאה. אולם של עבדן, שהוא רגיל למכור עורות, אין מחשבתו מחשבה, דהרי אם יבוא מישהו שירצה לקנות מסתבר שימכור לו אותם, והרי שאין מחשבתו להשתמש בהם כמות שהם בלא לעשות מהם כלי מחשבה העושה אותם כלי כבר מעכשיו, ולכן אינו מקבל טומאה.

[3] ס"ל לת"ק דכיון שגבי גזלן כיון שראו הבעלים מי גזלם - הם אינם מתייאשים, כי חושבים שיתבעו אותו לדין ויוציאו הממון ממנו. אולם בגנב כיון שלא יודעים מי הגנב - הם מתייאשים.

[4] ס"ל שאדרבה גבי גזלן מסתמא מתייאש, דכיון שגזל ממנו בפניו ולא יכל להציל ממנו ש"מ שאדם אלים הוא ומפחד הוא ממנו ומתייאש, אבל גבי גנב הוא חושב שיחפש אחריו עד שימצאנו ולכן לא מתייאש.