בבא קמא דף עד. א
באיזה אופנים מדברת הברייתא דלהלן?
רישא: מעידני באיש פלוני שסימא את עין עבדו והפיל את שינו, נמצאו זוממין - משלמין העדים דמי עין לעבד | סיפא: מעידנו את איש פלוני שהפיל את שן עבדו וסימא את עינו, נמצאו זוממין - משלמין העדים דמי עין לרב | |
לרבא | כת א': הפיל את שינו וסימא את עינו כת ב: סימא את עינו והפיל את שינו [1] הזוממים: הזימו את הכת השניה |
כת א': הפיל שינו וסימא עינו - ופסקו כן [2] כת ב: סימא את עינו והפיל את שינו הזוממים: הזימו את הכת הראשונה |
לאביי | להו"א בב' כיתות, למסקנא בג' כרבא [3] | כת אחת: הפיל את שינו וסימא את עינו הזוממים: הזימו והפכו את העדות [4] |
בבא קמא דף עג: א
מה דין עדים שהוכחשו בעדות נפשות כדלהלן?
הוכחשו ולבסוף הוזמו | רק הוכחשו - בא הרוג ברגליו | |
לר' יוחנן | נהרגים - הכחשה תחילת הזמה | אין לוקים - לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד |
לר' אלעזר | אין נהרגים - הכחשה לאו תחילת הזמה | לוקים - דלא ניתן לאזהרת מיתת ב"ד |
[1] לפ"ז לשון הברייתא באה לומר מה היתה עדות העדים האמצעיים, שהם אומרים שתחילה סימא את עינו ואח"כ הפיל את שינו - ועדותם נוחה היא לרב, כי ע"י עדותם הם פוטרים אותו מלשלם דמי העין המרובה ורק ישלם דמי שן. ואין להקשות הרי בעדותם הם מפסידים את כל העבד, כיון שמיירי שכבר באה כת אחת והעידה שהוא חבל בעבדו - והרי שהעבד ודאי יוצא לחירות, אלא שע"פ עדות כת הראשונה היה יוצא בשן והרב היה צריך לשלם לו את העין, וזה לא ניחא ליה.
[2] לפי הסיפא של הברייתא, אף שגם בה מדובר באותו מקרה של הרישא שבאו שלש כיתי עדים ועדותם אותו דבר כמו ברישא, אלא שכאן בסיפא מוזכר בברייתא את העדות של הכת הראשונה.
[3] בהו"א תירצו בני בית המדרש אליבא דאביי דלא ס"ל דאמרינן "הכחשה תחילת הזמה" - דאין להביא ראיה מהרישא כמו שהביא רבא לומר שהכחשה תחילת הזמה, מזה שאמרנו ש"משלמי העדים האמצעים דמי עין לעבד" מתי שהוזמו, הגם שקודם הוכחשו מחמת העדים הראשונים שהעידו הפוך וש"מ דהכחשה תחילת הזמה. ודחתה הגמ' בתחילה אליבא דאביי דאין ראיה משם, דיש לומר לעולם דהכחשה לאו תחילת הזמה, וכאן מיירי שיש רק שתי כיתי עדים, שכת אחת העידה שסימא את עינו והפיל את שינו, ושוב באו עדים זוממים ואמרו שעמנו הייתם וגם שהיה להיפך שקודם הפיל את שינו ואח"כ סימא את עינו, ולכן משלמים העדים דמי עין לעבד שהרי רצו להפסידו. אכן בפירוש זה של אביי יש דוחק, דהרי ברישא איתא "שהרי הרב אומר כן" על עדות הראשונה, ולמה יאמר כן, הרי סוף סוף העדים באים להפסידו את העבד. ולכן כשבא אביי עצמו למסקנא ומפרש את הברייתא הוא אומר שברישא הוא מודה שמדובר בשלש כיתי עדים וכפירוש רבא, והברייתא מזכירה את העדות של הכת השניה - ובזה מובן שפיר למה הרב אומר כן, דאחר שהעדים הראשונים הפסידו אותו את העבד וגם אמרו שהפיל את שינו ואח"כ סימא את עינו, שנמצא שהם מחייבים אותו דמי עין, ובאו השניים ואמרו להיפך שסימא את עינו והפיל את שינו שמחייבים אותו רק דמי שן, הרי שניחא ליה בעדות השניים. אכן בכל אופן אין להביא ראיה מכאן לדברי רבא שהכחשה תחילת הזמה, כיון שהעדים השניים שלבסוף הוזמו, לא נקרא שהוכחשו, דהרי אדרבה קודם שבאו הכת השלישית שהזימה אותם, היו פוסקים את הדין כמו האמצעים שמחייבים את הרב דמי שן, דכיון שבכל מאתים מנה, והראשונים אומרים שחייב עין והשניים אומרים שחייב שן, פוסקים כשניים ומוציאים ממנו רק דמי שן.
[4] דהיינו שהעידו שסימא את עינו והפיל את שינו, שאז נמצא שהעדים הראשונים רצו להפסיד דמי עין לרב במה שאמרו שהפיל את שינו ואח"כ סימא את עינו, ולכן הם משלמים דמי עין לרב.