[1] וגם ר' יוסי מודה בזה, דלא יתכן לומר בכה"ג עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ויהיו נחשבים שגם הוזמו על הגניבה, דהא אין שום ראיה שמזה שהוזמו על הטביחה שיהיו מוזמים גם על הגניבה שהעידו עליה קודם.

[2] ונחלקו הראשונים מה הדין, דהוא ודאי פטור מכפל כיון שבטלה עדותם, אולם האם הם חייבים תשלומי שלשה או לא. דלראב"ד הם פטורים, כיון שדוקא כשיש תשלום כפל העדים משלמים שלשה, אבל אם אין תשלום כפל כלל, הרי זה מתמעט מהמיעוט תשלומי ארבע וחמשה ולא שלשה. והאור זרוע ס"ל שהם משלמים תשלומי שלשה מה שזממו.

[3] ודנה הגמ' מתי נמלך, דאם לאחר זמן פשיטא דהיא תמורת עולה דכבר קדשה. ואמר רב פפא שנמלך תוך כדי דיבור. ולפ"ז קשה לגמ' סתירה, שמכאן מוכח שר' יוסי ס"ל דלא אמרינן תוך כדי דיבור כדיבור דמי, דר' יוסי אומר דהרי זו תמורת עולה והיינו שלא יכול לחזור בו. ואילו בסוגיא דלעיל מוכח דס"ל לר' יוסי דתוך כדי דיבור כדיבור דמי. ותירצה הגמ', שתוך כדי שאילת רב לתמיד שהוא קצר - יש לר' יוסי, אבל תוך כדי שאילת רב לתלמיד שזה ארוך - לית ליה לר' יוסי.

[4] בגמ' לא מבואר מה דעת ר' מאיר בזה, אבל כפי הנראה שמבואר בגמ' שרק ר' יוסי חידש שלא אמרינן תוך כדי דיבור כדיבור דמי באופן דלעיל, ומשמע שר' מאיר ס"ל שתוך כדי דיבור כדיבור דמי אפי' כדי שאילת תלמיד לרב, וא"כ הוא חוזר בו ממה שאמר קודם תמורת עולה, ואומר רק תמורת שלמים. דלא ס"ל לר"מ הסברא שנמלך הוי כמו "אם נתכוון לשניהם מתחילה" - שחלו שניהם כמו שאמר ר' יוסי.

[5] כלומר, דחציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים ותרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים.