בבא קמא דף עח. א

האם פודים פטר חמור בדברים דלהלן?

בעגל, בחיה, בשה שחוט, בטריפה ובכוי בכלאים
לתנא קמא אין פודין - דאינו שה לא פודין [1]
לר' אלעזר אין פודין - דאינו שה פודין - דכלאים הוי שה

בבא קמא דף עח: א

קלוט שנולד מן הפרה ואביו טהור, או אביו ג"כ קלוט [2], מה דינו?

קלוט שנולד מן הפרה ואביו טהור קלוט שנולד מן הפרה ואביו קלוט
לר' שמעון אסור - מריבוי גמל [3] אסור - ויליף רבא משה [4]
לר' יהושע מותר - בסימן אחד [5] אסור - "שה כשבים ושה עזים" [6]

בבא קמא דף עח:

באיזה דברים אמרינן שאם שיירם הגנב ולא מכרם אינו חייב ארבעה וחמשה?

מה הדין? ומה הטעם?
לרב ולתנא אידך דרשב"א [7] חוץ מדבר הניתר עמו בשחיטה "טבחו או מכרו" - שצריך טביחה [8]
ללוי ולת"ק דברייתא [9] אפילו חוץ מגיזותיה "מכרו" - כולו בעינן
לרבי דבר המעכב בשחיטה [10] השייך בטביחה מעכב במכירה [11]
לת"ק ברשב"א חוץ מקרנה [12] קרן אינה עומדת למיגז [13]

שותפין שגנבו [14] ושחט אחד מהם מה הדין בחיוב ד' וה'?

טבח ומכר לדעת חברו טבח ומכר שלא לדעת חברו
כשגנבו מעלמא חייבים פטור - טבחו כולו בעינן וליכא
כשגנבו אחד מחברו פטור פטור

מכרה חוץ מעוברה האם חייב ד' וה'?

למאן דאמר עובר ירך אמו למאן דאמר דעובר לאו ירך אמו
ללישנא קמא ודאי הוי שיור ופטור איבעיא דר' ירמיה [15]
-------------------------------------------------

[1] ועל זה קאי חידושו של רבא שכל מקום שנאמר "שה" בא למעט את הכלאים.

[2] אבל לא סוס ממש, כיון שאין בהמה טהורה מתעברת מבהמה טמאה, ולכן זה תלוי במחלוקת ר' שמעון ור' יהושען דלהלן. חזר זה הקלוט ובא על פרה והוליד קלוט כמותו, זה הנידון כאן.

[3] דלר' שמעון קלוט דינו כטמא, דהוא דורש מזה שכתוב גמל גמל שני פעמים, אחד גמל גמור ואחד גמל הנולד מן הפרה, שאפי' שעיברתו אמו מן הטהור הוא אסור.

[4] הנה הגמ' לעיל הקשתה לרבא אליבא דר' אלעזר (שאמר שכלאים כשרים לפדיון פטר חמור) מה בא לרבות מה שאמר שכל מקום שנאמר "שה" בא למעט את הכלאים. ותירצה שהוא סובר כר' שמעון דהיכא שאיעברה פרה מקלוט - שהבן הוא כלאים, אסור מדרשת "שה".

[5] דדריש "את זה לא תאכלו את הגמל" - זה (כגמל ושאר הבהמות והחיות הטמאות) אי אתה אוכל בסימן אחד, אבל יש אחר שאתה אוכל בסימן אחד, והוא טמא הנולד מן הנולד מן הטהור ועיבורו מן הטהור.

[6] ודריש ר' יהושע עד שיהיו אביו ואמו כבשים.

[7] דתניא, ר"ש בן אלעזר אומר: מכרה חוץ מידה וחוץ מרגלה - אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה, חוץ מקרנה חוץ מגיזותיה - משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

[8] ולכן ידיו ורגליו דצריכי טביחה - הוי שיור, ולא משלם תשלומי ארבעה וחמשה, קרניה וגיזותיה דלא צריכי טביחה - לא הוי שיור.

[9] והכי איתא בברייתא: מכרה חוץ מידה, חוץ מרגלה, חוץ מקרנה, חוץ מגיזותיה - אינו משלם דו' וה'.

[10] דבר שאם ניטל הימנה נעשית בו נבילה מחיים, כגון וושט או קנה או הירך וחלל שלה או כבד או אחד מבני מעיים דלא מתיר לה שחיטה. וזה דלא כרב, כי לרב אפי' ידה ורגלה מן הארכובה ולמטה ג"כ פטור - כיון שהם ניתרים ע"י השחיטה, ואילו לרבי כיון שהם לא מעכבים בשחיטה, אם מכר חוץ מידה ורגלה מארכובה ולמטה חייב ד' וה'.

[11] ודריש הכי: "וטבחו" - משמע מידי דהוי בטביחה, לאפוקי מידי דלא הויא בטביחה, ומקשינן "ומכרו" - דומיא דטביחה.

[12] אבל בחוץ מגיזותיה - משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

[13] פי', קרן כיון שאינה עומדת להיקצץ אם מכר חוץ ממנה הוי שיור ופטור, אולם חוץ מגיזותיה לא הוי שיור וחייב, כיון שגיזות הבהמה עומדים להגזז.

[14] אכן הגונב בהמת שותפין חייב.

[15] והצדדים מי אמרינן כיון דמחובר בה - הוי שיור, או דלמא כיון דלמפרש מינה קאי - לא הוי שיור. ואיכא דאמרי דהצדדים הם: כיון דלאו ירך אמו הוא לא הוי שיור, או דלמא כיון דצריך לאישתרויי בהדה בשחיטה, כמאן דשייר בגופה דמי.

-------------------------------------------------