[1] ורק אם רוצה לעשות לפנים משורת הדין כמו שעשה ר' חייא - שאף שהיה מומחה ולא צריך עוד ללמוד, אמר לרב לשלם את הדינר.

[2] וביארו התוס', דאפי' אם לא אמר לו - לשולחני - "עלך קא סמכינא", ג"כ חייב.

[3] ביארה הגמ' שקינח בצמר את היורה - דהיינו שצבע אותו בשיירי הצבע, שבאופן זה יש מעט שבח בצמר, אבל אינו נראה יפה.

[4] דהיינו שיד הצבע על התחתונה, ומקבל תמיד את הסכום הפחות, שאם ההוצאה על הצביעה חמישים והשבח ששים - מקבל חמשים, ואם ההוצאות חמשים והשבח ארבעים - מקבל רק ארבעים.

[5] סובר ר' מאיר שכל המשנה מדעת בעל הבית נקרא גזלן, וכיון ששינה האומן ממה שאמר לו הבית הרי שהוא גוזל את הצמר - וקונה את הצמר בשינוי שעשה בצביעתו, לכן יכול בעה"ב לומר לו שהוא מעדיף לקבל את דמי צמרו בלי הבציעה. ואם רוצה בעה"ב את הצמר אפי' בצבע האחר, משלם לצבע את דמי הצביעה. כי סוף סוף לא נתכוון הצבע לקנות את הצמר - ולא הוי כגזלן גמור.